בית הדין הארצי לעבודה

 

עב 1/03

בש"א 446/03

בש"א 447/03

בש"א448/03

 

 

 

 

 

עמותת עובדי נותב ניהול ותפעול                                                      התובעת

 

-

 

הסתדרות העובדים הכללית החדשה                                              הנתבעת

 

לפני: הנשיא סטיב אדלר, השופט עמירם רבינוביץ, השופטת נילי ארד

נציגי עובדים, מר אמנון כספי ומר רן חרמש

נציגי מעבידים, מר צבי עמית ומר הלל דודאי

 

בשם התובעת: עו"ד דרור גל, עו"ד כרמית לוי, עו"ד הדס רקח

בשם הנתבעת: עו"ד אהוד שילוני, עו"ד יעל מנשה, עו"ד נאוה פינצ'וק-אלכסנדר

 

 

פסק - דין

 

הנשיא סטיב אדלר

 

פתח דבר

 

     הזכות החוקתית לחופש ההתאגדות, הכוללת את חופש ההתארגנות, מעניקה לעובד זכות להצטרף או שלא להצטרף לארגון עובדים, כאשר החלטתו צריכה להיות מרצונו החופשי, ללא כל השפעה של מעסיקו. על מנת למנוע מהמעסיק להשפיע על החלטה זו של העובד, המשפט מונע ממנו להתערב בפעולותיו של ארגון עובדים המבקש לארגן את העובדים במפעלו. עקרון מושרש ועתיק במשפט העמים, שאומץ בישראל, הוא כי הקמת "איגוד מפעלי" או "ארגון מטעם" (company union)[1] נחשבת כדרך פסולה של מעסיק המבקש להשפיע על עובדיו, ופוגעת בזכות ההתארגנות של העובד, עד כדי כך שארגון כזה אינו נחשב ארגון עובדים. [2]           

     במפעל "חיפה כימיקלים" בדרום הודיעה ההסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן: ההסתדרות או הנתבעת) להנהלת המפעל, כי עלה בידה לארגן מספר מספק מבין עובדי המפעל על מנת להעניק לה מעמד של ארגון יציג. כעבור זמן קצר הודיע ארגון בשם "עמותת עובדי נותב ניהול ותפעול" (להלן: העמותה או עמותת נותב או התובעת) להנהלת המפעל, כי הוא מייצג כמות מספקת של עובדים על מנת להיחשב כארגון היציג במפעל. השאלה האם ההסתדרות הכללית היא הארגון היציג במפעל מתבררת בבית הדין האזורי בבאר- שבע, ואילו בפנינו מתבררת השאלה האם עמותת נותב היא ארגון עובדים או "איגוד מפעלי/ארגון מטעם". עמותת נותב טוענת להיותה ארגון עובדים והארגון היציג במפעל. מנגד, טוענת ההסתדרות שעמותת נותב אינה ארגון עובדים במשמעות הנודעת למושג זה במשפט העבודה, שכן היא יציר כפיה של הנהלת מפעל נותב/כימיקלים דרום. משכך, העמותה אינה הארגון היציג במפעל. ככל שייקבע שהעמותה הינה "איגוד מפעלי/ארגון מטעם", אין היא נחשבת כארגון עובדים, והיא אינה יכולה להיות הארגון היציג של עובדי המפעל.    

      מושא הדיון שבפנינו בא בגדר הוראתו של סעיף 25(2) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 (להלן: חוק בית הדין לעבודה), בו מוקנית לבית דין זה הסמכות הייחודית לדון כערכאה ראשונה, בין היתר, "בתובענות בין ארגון עובדים לארגון עובדים אחר... [ה]נובעות מעניינים שביחסי עבודה".

 

קורות ההליך בבית דין זה

 

2. ביום 2.7.2003 הגישה עמותת נותב לבית דין זה כתב תביעה, בו ביקשה להצהיר כי היא ארגון העובדים היציג במפעל (להלן: כתב התביעה). כתב התביעה הוגש כנגד נותב ניהול ותפעול בע"מ, חיפה כימיקלים דרום בע"מ (להלן: החברות) וההסתדרות. לאחר שהתבקשה והתקבלה תגובת המשיבים לכתב התביעה, לרבות תצהירים לתמיכה בטענותיהם ועיקרי טיעון מלווים באסמכתאות משפטיות, התקיים ביום 22.9.2003 דיון, בו נקבע הפלוגתאות העיקריות  בין הצדדים:

[א] האם העמותה-התובעת היא ארגון עובדים;

[ב] מיהו ארגון העובדים היציג של עובדי נותב ניהול ותפעול בע"מ. פלוגתא זו תוכרע על ידי בית הדין האזורי בבאר שבע.

בית הדין הורה לצדדים לסכם בכתב את עמדתם בשאלה האם נכון שהחברות (נותב וחיפה כימיקלים-דרום) יהיו בעלות דין בדיון והאם יש מקום, כבקשת באי כוח החברות ועמותת נותב, שבית הדין יכפה על הצדדים את הצעתו לקיים בחירות חוזרות במפעל, כמפורט לעיל. בד בבד עם הגשת עמדתה כאמור, ביקשה עמותת נותב כי היועץ המשפטי לממשלה יצורף להליך.

 

3. בהחלטה מיום 30.9.2003 קבענו, כי החברות אינן יכולות להיות צד להליך, משום שאין הוראתו של סעיף 25(2) לחוק בית הדין לעבודה חלה עליהן, וכיוון שבהליך דנן לא מתבקשת הכרעה בשאלה מי הוא המעביד של עובדי נותב, כי אם בשאלה האם עמותת נותב היא ארגון עובדים. כמו כן קבענו, כי ככל שהתשובה לשאלה אחרונה זאת תהא בחיוב, אזי יינתן מענה (על ידי בית הדין האזורי) לשאלה מיהו הארגון היציג של עובדי המפעל. החלטה זו מעוגנת בניסיון השלילי שתואר בפסק דין בנק המזרחי,[3]  שם נאמר (בעמ' 308–309):

 

" הבנק צורף להליך כ'טוען', ולא כצד, אך למרבה הצער התנהג במהלך הדיון, כצד לכל דבר, תוך נקיטת עמדה ברורה במחלוקת, ולא הסתפק בהצגת העובדות, כגון מספרם של עובדי הבנק החברים בפועל המזרחי ובהסתדרות הכללית, וכן בהצגת המסמכים הרלבנטיים. גישה זו של הבנק אינה רצויה, אינה מועילה, ונוגדת את תפיסת היסוד של שיטתנו המשפטית בדבר חופש ההתאגדות הנתון לארגוני עובדים. התערבות המעביד עשויה לשלול מארגון את מעמדו כ'ארגון עובדים' ...אמנם הדברים נאמרו לגבי 'ארגון מפעלי', אך כוחם יפה גם לענייננו, אף כי 'בדרך כלל, הסיכון של התערבות המעביד גדול יותר כאשר מדובר בהתארגנות על בסיס מפעלי, או במה שנהוג לכנות 'איגוד מפעלי'... זה גם הטעם שנשיא בית-הדין (בר-ניב) סירב לצרף את המדינה, המעבידה, כצד להליך בו פתח 'ארגון דוורי ישראל' באמרו: 'בצירוף כמוצע על-ידי בא-כוח המבקשים סכנות רבות למהות משפט העבודה הקיבוצי ולכל הקשור בחופש ההתאגדות ודרכי ההתאגדות' ..."

 

     לגבי בקשת החברות והעמותה להורות על קיום בחירות לארגון העובדים קבענו כי לא בשלה העת להידרש לבקשה, וכי היא תידון ותוכרע לאחר שתתקבל הכרעה בשאלה האם עמותת נותב היא ארגון עובדים. לבסוף, דחינו את בקשת עמותת נותב לצרף את היועץ המשפטי לממשלה כצד לבקשה.

 

4. ביום 1.10.2003 קיים בית הדין דיון שני במספר, משעות הבוקר המאוחרות ועד לשעות הלילה, במהלכו נשמעה עדותם של שלושה עדים מטעם העמותה: יו"ר העמותה מר יוסי דיין, גזבר העמותה מר עמיאל פיין, ומזכיר העמותה מר גבריאל נידם. כן נשמעה עדותם של ששת עדי ההסתדרות: מר יעקב בוקובזה, המשמש כמנהל עבודה (ראש צוות לטענת ההנהלה) במפעל נותב וחבר ההסתדרות; מר פרדי כהן, המזכיר הארצי של איגוד פועלים חקלאיים, כימיה, שמירה, ניקיון וסיעוד; מר יוסי הובר, יו"ר ההסתדרות במרחב הנגב המרכזי; מר עמרם בן סימון, המשמש כמסגר ורתך במפעל משנת 1997 והחל מחודש מאי 2003 משמש כחבר ועד העובדים של ההסתדרות; ומר שלומי פינטו, יו"ר הוועד.

     בתום הדיון הורה בית הדין לצדדים להגיש את סיכומיהם ונקבע דיון המשך, לשם הצגת שאלות לבאי כוח הצדדים.

     ביום 19.10.2003 קיים בית הדין  דיון שלישי במספר, במהלכו הוצגו שאלות בית הדין לבאי כוח הצדדים, כאמור. בתום הדיון הורה בית הדין על השלמת חומר הראיות כדלקמן: 

 

"מנכ"ל חברת נותב, או מי מטעמו, יגיש תצהיר ובו פירוט המבנה הארגוני של המפעל וכן שיבוץ שמי של כל אחד מעובדי המפעל בתוך המבנה הארגוני, כאשר נתוני השיבוץ יפורטו בנפרד למועדים אלה: 21.5.2003; 29.6.2003, 1.10.2003. כמו כן, בתצהירו יציין המנכ"ל אם במהלך אותם מועדים הועבר עובד מתפקידו, או פוטר, או עזב את העבודה, באיזה תאריך ומהו הטעם שניתן לכך בכתובים, בצירוף הסימוכין לכך".

 

בנוסף, אפשר בית הדין לצדדים להשלים סיכומיהם בקצרה, להסתדרות ניתנה אפשרות להגיש שני תצהירים משלימים, והצדדים התבקשו להודיע לבית הדין, מבעוד מועד, האם הם עומדים על חקירת המצהיר.

     חומר הראיות הושלם, כמבוקש, בתצהירו של מר אהרון קבלק, מנהל משאבי אנוש בנותב, והצדדים הודיעו כי הם אינם עומדים על חקירתו של מר קבלק. מכאן נפתחה הדרך למתן פסק דין זה.

 

5. העובדות הצריכות לעניין והשתלשלות העניינים

 

[א] המפעל

    

ברקע הסכסוך שבפנינו וכ'במה' להתרחשויות ניצב מפעל חיפה כימיקלים דרום בע"מ - חברת בת של חיפה כימיקלים בע"מ - שהינו מפעל לייצור כימיקלים. המפעל ממוקם במישור רותם שבנגב והקמתו הסתיימה בשלהי שנת 1994. עיקר עיסוקו של המפעל בייצור חנקת אשלגן, חומצה זרחתית ומוצרים נוספים. מ"חוזה הפעלה וניהול" שהוגש לבית הדין, הוברר כי הפעלת המפעל, לרבות יצור המוצרים, הניהול השוטף, אחזקת המפעל, גיוס כוח האדם, הכשרתו והעסקתו נעשית באמצעות חברת "נותב ניהול ותפעול בע"מ" (להלן: נותב או המפעל), שהנה חברת בת של קבוצת ברן בע"מ. היינו, חיפה כימיקלים דרום היא בעלת המפעל ואילו נותב מפעילה ומתחזקת אותו. בא כוח נותב הודיע בתחילת הדיון כי חברת נותב היא המעבידה של העובדים במפעל, ולא חיפה כימיקילים.

     נותב מעסיקה כ - 155 עובדים, לרבות אנשי הנהלה.

     מלכתחילה לא הוקם בנותב ארגון עובדים, ועד לפרוץ הסכסוך מושא הליך זה  אף לא נקטו העובדים בפעולות שהבשילו לכדי התארגנות.

 

[ב] פיטורי העובד אבי מור וההצטרפות להסתדרות 

 

     האירוע המסמן את תחילת הסכסוך שבפנינו אירע ביום 14.5.2003. בתאריך זה פוטר העובד מר אבי מור, ששימש כמפעיל משמרת, על ידי מנהלת אחד ממתקני המפעל, הגב' שרון אייל. לטענת הנהלת המפעל פיטוריו של מור נבעו מאירוע משמעתי חמור, בו הוא נמצא ישן במהלך משמרת לילה, וכי הפיטורים הוצאו לפועל לאחר שהגב' אייל קיימה עם מר מור בירור בעניין. עם זאת, על פי עדותו של עד מטעם העמותה, מר יוסי דיין, שינה במהלך שעות העבודה, כפי שקרה במקרה של מר מור, אינה דבר יוצא דופן, [פ/3] [4] והסיבה לפיטורים היתה מה שהתרחש לאחר מכן (ככל הנראה ויכוח שפרץ בין מר מור לבין הממונה עליו, הגב' אייל). פיטוריו של מר מור לוו בהתנגדות מצד מספר עובדים, שפנו בעניין להנהלת המפעל. הנהלת המפעל הגיבה בפיטורים נוספים, כפי שיתואר בהמשך.

     על רקע פיטוריו של מר מור ותחושת העובדים שמדובר בפעולה שרירותית ולא מוצדקת, בשלה בקרב חלק מהעובדים החלטה להתאגד. משכך, הם פנו למועצת פועלי דימונה, לצורך קבלת יעוץ וטפסי הצטרפות להסתדרות.

 

[ג] העובדים מחליטים להתארגן במסגרת ההסתדרות הכללית

 

     ביום 19.5.2003 התקיימה פגישה בין אותם עובדים לבין מר יוסי הובר, יו"ר ההסתדרות במרחב הנגב המרכזי. בעדותו בפנינו, המהימנה עלינו, תיאר מר הובר את מהלך הדברים כך:

 

"קבעו איתי פגישה במשרדי, ישבתי עם העובדים, באו אלי עם טפסים ואמרו שהצטרפו להסתדרות ורוצים להיות חלק אינטגרלי מהמערכת ההסתדרותית. באמתחתם טפסים חתומים. הסברתי להם הקריטריונים וההתארגנות כדי שההסתדרות תהיה ברת סמכא ובזה נגמר הסיפור.... ב - 19 [למאי – ס.א.] באו כועד והסברתי להם מה זה התארגנות. באו שלומי פינטו, עמרם בן סימון ואבי קסוקר. אלה היו הועד [הכוונה לוועד הפעולה - ס.א.]. היו מעל 30 עובדים". [5]

 

בישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, שהתקיימה ביום 17.6.2003, הוסיף מר הובר ואמר:

 

"ב- 19 במאי הגיעו אלי חברים ורצו להתאגד בהסתדרות. הסברתי להם את כל ההיבטים, גם דברים טובים וגם דברים רעים. החבר'ה היו נחושים מאד להתלכד ולהתאגד, וממורמרים מאד. הם אמרו: "לא מעניין אותנו, גם אם בסופו של דבר המאבק הזה לא יצליח ונפוטר". הסברתי להם שיכול להיות שנצליח, יכול להיות שלא נצליח. במאבק אתה יודע איך אתה מתחיל, אתה לא יודע איך אתה מסיים. הם היו נחושים ואני ארגנתי אותם".

 

[ד] אירועי ה - 21.5.2003  - פרוץ השביתה

 

     לאחר הישיבה בהסתדרות והצטרפות יותר משליש מעובדי המפעל, לטענת ההסתדרות, פנה יו"ר הוועד של ההסתדרות אל מר משה הלפמן, מנהל אתר במפעל, והודיע לו שההסתדרות היא הארגון היציג והוא מבקש להיכנס למשא ומתן. "הלפמן אמר, צאו מפה, לא רוצה להתייחס אליכם" (פ/52).

     ביום 21.5.2003 כתבה הגב' קלריס ויניג, מזכירת האיגוד המקצועי של ההסתדרות בערד להנהלת נותב, כי נבחר ועד פעולה על ידי ההסתדרות, שחברים בו שלושה עובדים. באותו היום פנתה הגב' ויניג במכתב נוסף אל הנהלת נותב, בו היא מתריעה מפני פיטורי העובדים המתארגנים ומבקשת להיכנס למשא ומתן עם ההנהלה (ע/4).  מכתב ברוח דומה שיגר באותו מועד אל ההנהלה גם מר יוסי הובר (ע/3). בד בבד, הודיעה הגב' ויניג לממונה על יחסי העבודה במשרד העבודה והרווחה על סכסוך עבודה במפעל (ע/5). בהודעה על הסכסוך נכתב כי העניינים מושא הסכסוך הם, בין היתר, איומים בפיטורים ופיטורי עובדים עקב הקמת ועד הפעולה וההצטרפות להסתדרות; והתעלמות מההסתדרות.

     מר הובר תיאר בפני ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת את אירועי יום ה - 21.5.2003 כך:

 

"ב-21 במאי ירדנו למפעל. היה לנו [כחברי ההסתדרות – ס.א.] שליש [מעובדי המפעל – ס.א.], על פי התקנון, על פי כל הקריטריונים. ארגנו את העובדים האלה. שלחנו מכתב להנהלה שאכן התארגנו פה עובדים ואנחנו רוצים להיכנס, בסך הכל להכיר אותם. ההנהלה לא רק שלא קיבלה אותנו אלא שלחה אותנו בבושת פנים....ביקשו מאתנו לעוף משטח המפעל...".

 

     עוד באותו יום פיטרה הנהלת המפעל את העובד איל צריקר. בתגובה, חסמה קבוצת של 38 עובדים את שער המפעל ומנעה כניסת עובדים ומנהלים אליו. הלכה למעשה, היוותה חסימת השער את תחילת השביתה במפעל, שביתה שנמשכה משך למעלה מחודש ימים ולוותה באלימות פיזית. השביתה שיתקה, לפחות חלקית, את פעילות המפעל.  ובלשונו של מר הובר:

 

"אחרי שפיטרו אותו [את העובד איל צריקר - ס.א.] החבר'ה רצו לשער....את גברת קלריס ויניג זרקו מחוץ לשער, היא כבר לא יכלה להיות בפנים, והחברים היו בתוך המפעל. החבר'ה שראו שמתחילים לפטר, שהבחור הראשון פוטר, וההנהלה מתעלמת ואף יוצאים מנהלים מתוך המתקנים ומאיימים על אותם עובדים, נכנסו לפאניקה באופן טבעי.... כשאנשי ההנהלה הגיעו לשער והתחילו לאיים על העובדים, העובדים לא ידעו מה לעשות...אז סגרו את השער".

 

     ביום 22.5.20003 פנתה גב' ויניג בכתב, פעם נוספת, אל הנהלת נותב וביקשה לבטל את פיטוריו של מר צריקר ולהידבר על מנת ליישב את הסכסוך (ע/6).

 

 

[ה]  פעולות הנהלת המפעל כהגנה מפני השביתה ולמניעת התארגנות

 

     ביום 26.5.2003 שכרה הנהלת נותב את שירותיה של חברת אבטחה, במטרה לאפשר את המשך פעולת היצור במפעל. בין עובדי חברת האבטחה לעובדים השובתים התפתחו תקריות אלימות.

     כעולה מהנספח לתצהירו של מר דיין (ה/3), סמוך לפרוץ השביתה פנתה ההנהלה אל עובדים בבקשה/דרישה, כי ימסרו מכתב בכתב ידם בו הם מביעים את התנגדותם לשביתה ולמעורבות ההסתדרות במפעל. מר דיין הוסיף בעדותו בפנינו כי עם תחילת השביתה פנה אליו הממונה הישיר עליו, וביקש שיכתוב מכתב בכתב ידו, בו הוא מצהיר על התנגדותו לשביתה ולמאמצי ההתארגנות של ההסתדרות. מר דיין העיד כדלקמן:

 

            "כן. כתבנו את זה בזמן השביתה בתחילת השביתה. העברתי את זה למנהל       שלי עדי פייקין.

ש. מה פתאום נתת למנהל שלך. היה מיוזמתך ספונטני או שהוא פונה אליך.

ת. מיוזמתי לא, המנהל שלי עדי שאל אם אני מוכן לכתוב כזה מכתב אמרתי שכן.

...ש. יש לך הסבר מדוע פחות או יותר הנוסח הוא אותו נוסח.

ת. לא.

ש. נכון שלפני כן גם היה מסמך מודפס כזה שההנהלה חילקה וחתמו עליו.

ת. אני זוכר משהו כזה.

ש. נכון שההנהלה הסבירה שלא טוב שיהיה מודפס שכל עובד זה יהיה בכתב ידו.

ת. לא יודע אני לא הנהלה. אני מצהיר על מה שעשיתי. אני לא יכול לדבר בשם ההנהלה".[6]

 

     בין ה - 1.6.2003 ל - 3.6.2003 הוחלפו בין מר יוסי הובר לבין גורמים שונים בנותב תכתובות שעניינן פעולות ההתארגנות של העובדים, מידת יציגותה של ההסתדרות וחסימת שערי המפעל. יצוין, כי ביום 1.6.2003 התקיימה ישיבה בה השתתפו נציגי העובדים, נציגי ההסתדרות והנהלת נותב.

     ביום 11.6.2003 התקיימה בנותב ישיבת מורחבת של הנהלת המפעל, שעל תוכנה העיד מר בוקובזה - ששימש באותה העת כמנהל עבודה בנותב ולימים חבר ההסתדרות - הן בתצהיר העדות הראשית מטעמו והן בחקירתו הנגדית. עדותו של מר בוקובזה מהימנה עלינו. לטענתו, המנהלים הבכירים שהשתתפו בישיבה הורו למנהלי מתקנים, ראשי צוות ומנהלי משמרת, עליהם הוא נמנה, לשכנע את השובתים לעזוב את ההסתדרות ולשוב לעבודה. כמו כן הוזכרה על ידי ההנהלה הבכירה אפשרות של הקמת "ועד פנימי". מר בוקובזה העיד:

 

"הייתה ישיבת הנהלה שצירפו אותנו מנהלי מתקנים וראשי צוות ומנהלי  משמרת וחיפשו איך לשבור את החבר'ה בחוץ, להחזיר אותם פנימה שיעזבו את ההסתדרות והם לא יודעים מה הם מדברים. כשהייתי במערכת הבנתי שההנהלה היא אנטי הסתדרותית לגמרי. אין סיכוי שתהיה הסתדרות במקום. אמרו שעדיף לסגור את המפעל. את זה אמר לי הלפמן [מנהל האתר - ס.א.]. אמרתי לו נגיד אין ברירה הסתדרות. ענה מר קבלק מכח אדם ואמר שעדיף לסגור את המפעל ושלא תהיה הסתדרות. אמרתי לו למה אתה אומר כך הוא אמר שזו העדיפות שלו.

     באותה ישיבה דיברו כולם ואמרו נעשה ועד פנימי במקום הסתדרות. תשיגו יותר בועד פנימי מאשר בהסתדרות. אנחנו ניתן לכם יותר כי ההסתדרות תסגור חוזה מעל ראשכם בלי שתהיו שותפים לו ויש להם נסיון מהעבר ויהיה לכם יותר רע". [7]

 

     בד בבד, פנתה הנהלת נותב למשטרת ישראל וביקשה את התערבותה כדי למנוע את סגירת שערי המפעל. המשטרה השיבה כי לשם כך דרוש לה צו שיפוטי. ההנהלה פנתה בעתירה כנגד משטרת ישראל לבית המשפט העליון, בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק. ביום 17.6.2003 נדחתה עתירת נותב על ידי בג"ץ, שהפנה את ההנהלה אל בית המשפט המוסמך, הוא בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע.

 

[ו]  ההליך בבית הדין האזורי והתפתחות הסכסוך - 

 

     או אז, הגישו הנהלות נותב וחיפה כימיקלים דרום לבית הדין האזורי בבאר-שבע בקשה למתן צו זמני כנגד 38 עובדים וכנגד ההסתדרות, בדרישה להורות להם להימנע מכל הפרעה ישירה או עקיפה לתנועה חופשית של כלי רכב, אנשים ומטענים למפעל נותב, בדרכים או בכבישים המובילים למפעל. בתגובה לבקשה זו טענה ההסתדרות, בין השאר, כי היא הארגון היציג של עובדי נותב. בדיון שהתקיים בבית הדין האזורי ביום 22.6.2003 ניתן בהסכמת הצדדים סעד זמני לפיו -

 

"...המשיבים או מי מטעמם, ימנעו לאלתר מכל הפרעה ישירה או עקיפה לתנועה חופשית של כלי רכב על נוסעיהם, ואנשים למפעל חיפה כימיקלים דרום וזאת בכל הקשור לדרכים ו/או לכבישים המובילים מהמפעל ואליו".

 

עוד הסכימו הצדדים, כי בית הדין קמא יפסוק בשאלה מיהו הארגון היציג במפעל. לצורך כך נקבעה ישיבה נוספת ליום 25.6.2003, ובה היה על הצדדים להביא את כל ראיותיהם לצורך הכרעה בשאלת היציגות. בהתאם, הגישה ההסתדרות לבית הדין האזורי, ביום 24.6.2003, העתקים של 64 טופסי הצטרפות אליה. כמו כן הגישה ההסתדרות בקשת צד בסכסוך קיבוצי, בה ביקשה לחייב את נותב ואת חיפה כימיקלים ליתן לנציגיה זכות כניסה למפעל; לבטל את פיטורי העובד אייל צריקר; להמנע ו/או להפסיק עבודת עובדי חברות כח אדם במפעל במקום העובדים השובתים, ועוד סעדים נוספים הכרוכים בזכות ההתארגנות של העובדים (סק 1039/03). 

     ישיבת בית הדין קמא התקיימה כמתוכנן ביום 25.6.2003, ובסופה סיכמו הצדדים טענותיהם בעל-פה. ביום 26.6.2003, ערב מתן החלטת בית הדין קמא בשאלת היציגות, הודיעו הצדדים לבית הדין כי הם מנהלים ביניהם משא ומתן, על כן ביקשו לעכב את מתן ההחלטה, זאת עד שמי מהצדדים יפנה לבית הדין ויבקש כי יתן החלטתו. בית הדין קמא נעתר לבקשה. ההסתדרות והמפעל לא הגיעו להסכם.

 

[ז]  הקמת העמותה

 

     המשא ומתן בין הצדדים לא הבשיל לידי הסכמות כלשהן. לטענת מר בוקובזה התקיימה באותו סוף שבוע ישיבה בביתה של הגב' שרון אייל [מנהלת מתקן P  ו–U של המפעל - ס.א.] ביישוב עומר, ביוזמת מי שעתידים להקים את העמותה. בישיבה זו החליטו הנוגעים בדבר על המשך פעילותם ודרכם. מר נידם, לימים מזכיר העמותה, הכחיש בעדותו בפנינו את קיומה של הישיבה האמורה,[8] אולם, בהקשר זה עדיפה בעיננו עדותו של מר בוקובזה. עדות מר נידם הותירה עלינו רושם בלתי אמין, משזכרונו 'בגד' בו.

     ביום א', 29.6.2003 בשעות הבוקר נסעו ארבעה עובדים, לימים חברי העמותה וראשיה, למשרדו של עו"ד דרור גל בתל-אביב. הם יצאו מעבודתם בשעות העבודה ובאישור הממונים עליהם. לבקשתם, קיבל עו"ד גל על עצמו את הקמת העמותה וייצוגה. בהקשר זה העיד בפנינו מר יוסי דיין, אחראי על מחסן ומשלוחים במתקן  T במפעל ולימים יו"ר ועד העמותה כך:

 

"...דיברתי עם דרור [עו"ד דרור גל - ס.א.] הוא היה חולה תחילה וזה [קביעת הפגישה – ס.א] התעכב. ביום ראשון הסכים לקבל אותנו....פנינו לעו"ד דרור שלושה ארבעה אנשים. אני ארקדי, כנפו ורפי בלל [רפי בללי - מנהל הלוגיסטיקה במפעל - ס.א.]. זה היה ב 29.6.... [באותה פגישה עו"ד גל] אמר שמוכן לבוא למפעל ולהסביר משפטית מה זה אומר". [9]

 

בתום הפגישה פנה מר דיין אל מנהל כוח האדם במפעל, מר קבלק, וביקש את אישורו לקיום אסיפת עובדים כדלקמן:

 

"אני ביקשתי אישור לארגן אסיפה מאהרן קבלק מנהל כ"א, באותו יום 29 לחודש פניתי אליו. לכלל העובדים הודענו באותו יום 29 על האסיפה. שמביאים עו"ד שיבהיר לנו אלטרנטיבות אחרות להתארגנות. התקשרנו אליהם טלפונית שבשעה 3 בחדר אוכל. טלפנו לכמה אנשים שיארגנו ויודיעו לאנשים....אמרנו יש לנו תשובות ובואו תשמעו. ביקשתי אישור לאסיפת עובדים ואמרתי שאני מביא עו"ד שירצה לנו והוא לא שאל שאלות. אמרתי לקבלק שאני רוצה להביא עו"ד שידבר עם העובדים. שיבדוק לי. אני לא זוכר אם אמרתי לו התארגנות. אמרתי שידבר עם העובדים. אמרתי לו הבהרות על המצב שלנו. הוא לא הביע התנגדות. לא שאל הרבה שאלות. הסברתי לו שאני רוצה עו"ד אולי הוא שאל אני לא זוכר ואני זוכר שלא היתה התנגדות. אמרתי לו שזה בין משמרות.....אמרתי לו בשעה 3 או 3 ורבע בחדר אוכל".[10]

 

הנהלת המפעל, באמצעות מר קבלק, נעתרת לבקשת העובדים וסביב השעה 15:00 התכנסה הישיבה.

     את מהלך הדברים תיאר בעדותו בפנינו מר עמיאל פיין, מפקח וטכנאי אריזה בנותב ולימים גזבר העמותה:

 

"יצאנו מאוחר. המשמרת נגמרה ב 15:30, לוקח לאנשים להגיע לחדר האוכל כ - 5 דקות. האסיפה התחילה בערך בין 15:40 ל - 16:00. ב- 17:00 - 17:30 יצאנו. כל מי שהצטרף לעמותה היה בתוך האסיפה". 

 

     באותו יום או בסמוך לפגישה עם עו"ד גל התקיימה אסיפת עובדים של העמותה בחדר האוכל של המפעל. במהלך האסיפה נאמו בפני העובדים עו"ד גל, מר דיין ומר מאיר גבאי, יו"ר הוועד בחברת המתנסי"ם באשדוד, שהוזמן לפגישה על ידי מר דיין כדי שיציג את ניסיונו בהקמת עמותה דוגמת זו שרצו העובדים להקים. ככל הנראה מר קבלק לא נכח באסיפה זאת (פ/9). וכך מתאר בפנינו מר דיין את תרומתו של מר גבאי לאסיפה:

 

"הוא עשה בחירות בהסתדרות, לא היה מבסוט ממה שההסתדרות דרשה ממנו, השביתות שאין קשר לשביתה שם פה, הוא לא רצה את זה. הוא דיבר על הכסף ועל הדברים האלה. רצה אלטרנטיבה אחרת. אמר שהעמותה שלו בתהליך הקמה".[11]

 

     מעדותו של מר דיין הוברר, כי באסיפה נכחו חלק מהממונים על העובדים:

 

"ש. אשר לי כל אנשי הנהלה שאתה לא יודע אם הם הנהלה היו באותו מעמד וחתמו עם כולם, כל אותם אלה שלא התפזרו.

ת. הם היו יחד. כן. הכוונה למשל ליובל קטן [מנהל האחזקה של המפעל -

ס.א.], שרון אייל [מנהלת המתקנים P ו - U - ס.א.], הנרי לזמי [ראש צוות במתקן P ומנהל העבודה של מר דיין - ס.א.], ליאור עוז [מנהל הייצור של המפעל - ס.א.], עדי פייקין [מנהל מתקן T והממונה הישיר של יוסי דיין - ס.א.]". [12]

 

עוד הוברר מעדותו של מר דיין, כי בתום האסיפה חתמו כ-90 עובדים על טפסי הצטרפות לעמותה, שהוכנו מבעוד מועד ע"י עו"ד גל ושוכפלו על ידי מר דיין.

     במהלך כל האסיפה המתינו לעובדים ההסעות היוצאות מהמפעל למקומות מגוריהם:

 

"היו [באסיפה - ס.א.] כ - 120 עובדים. הם חתמו על הטפסים שעו"ד גל הכין. הם חתמו על הטפסים התחייבו להעביר דמי חבר לעמותה 20 ₪ לחודש....עו"ד גל הכין את הנוסח של הטפסים...צילמתי אותם בעבודה....

ש. יש אסיפה ויש טפסים בצד ואתם מדברים עם העובדים. הדיבורים מסתיימים ואז העובדים מי שמחליט ניגש לחתום על הנייר.

ת. זה הסדר.

ש. כל אותו הזמן ההסעות ממתינות בחוץ לסיום האסיפה.

ת. נכון

ש. המפעל עיכב את ההסעות.

ת. אף אחד לא בא להסעות כולם היו בחדר אוכל חוץ ממי שעבד במתקנים, חברי הסתדרות לא רצו לבוא. אף אחד לא בא להסעות בגלל האסיפה.

ש. אנשים שהיו בחדר האוכל בסיום האסיפה חתמו כ - 90 איש חתמו בערך.

ת. הם חתמו בכל פינה [של החדר – ס.א.] שרצו. הם התפזרו. חלק לקחו איתם הביתה, כל אחד עשה מה שרצה. מי שרצה להצטרף שנייצג אותו מי שהאמין בדרך שלנו הוא חתם. לא הכרחנו אף אחד לחתום.

ש. בסיום האסיפה באותו מעמד 90 איש חתמו.

ת. כן. בערך כן.

ש. האנשים לא התפזרו ברחבי המפעל.

ת. רק באזור הזה [.] אחד ראה את השני". [13]

 

     לגבי מימון פעולות ההתארגנות של העמותה, ובפרט תשלום שכר טרחתו של עו"ד גל, העיד בפנינו מר דיין כדלקמן:

 

            "ש. מאיפה הכסף לעו"ד גל והוצאות, מי שילם.

            ת. פגישה ראשונה עם גל שילמנו 500 ₪ לייעוץ, שלושת החבר'ה מימנו באופן פרטי. היו לנו 500 ₪ בכיס כל אחד כסף שלו. לא שילמנו את זה. הוא אמר שיש פתרון ויש מה לעשות ואז ביקשתו מרפי בללי מנהל לוגיסטיקה במפעל והוא נתן שיק עבור גל [ בסך 4,000 ₪ או 5,000 ₪ - ס.א.]. הוא נתן שיק אישי שלו כי לא היה לנו. אני לא יודע מה זה הנהלה. הוא איתנו [ב]עמותה. עו"ד גל ביקש מקדמה סכום, לנו לא היה שיקים..פניתי אליו וכחבר הוא נתן". [14]

 

 

[ח]   החלטת בית הדין קמא בעניין היציגות

 

     בעקבות קיומה של האסיפה האמורה ומשלא צלח המשא ומתן שהתקיים בין הצדדים, פנתה ההסתדרות עוד ביום 29.6.2003 לבית הדין קמא, בבקשה שיתן החלטתו. מנגד, הגיש "ארגון עובדי נותב" (השם הקודם של העמותה) הודעה לבית הדין האזורי, לפיה כ-90 מעובדי נותב חתמו על טפסי הצטרפות לארגון, לכן התבקש בית הדין שלא לתת כל החלטה בשאלת היציגות, עד שיתאפשר לו להגיש נייר עמדה.

     בהחלטתו מיום 2.7.2003 קבע בית הדין קמא כי נכון למועד מתן החלטתו, ומבלי לקבוע מסמרות לגבי העתיד, ההסתדרות היא הארגון היציג של עובדי מפעל נותב (להלן: ההחלטה או החלטת הביניים). במסגרת ההחלטה הביע בית הדין את דעתו, כי נותב וחיפה כימיקלים נהגו בחוסר תום לב קיצוני בנצלם את התקופה שהקצה בית הדין לניהול משא ומתן בין הצדדים לשם פגיעה בזכות היסוד של העובדים לחופש התארגנות. זאת, באמצעות פניה יזומה לכל עובד שהוא חבר ההסתדרות על מנת שיבטל את הצטרפותו אליה, וכן באמצעות הקמת ארגון עובדים חדש שהנו, הלכה למעשה, זרועה הארוכה של הנהלת המפעל. בקשת רשות ערעור על החלטה זו של בית הדין קמא נדחתה.[15] ערעור על החלטת מותב בית הדין קמא שלא לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בעניין נדחה אף הוא, בפסק הדין של בית הדין הארצי מיום 5.8.2003. עתירה לבג"צ כנגד פסק הדין נדחתה.[16]

 

[ט]  הבחירות לוועד העמותה 

 

     לאחר הצטרפות העובדים לעמותה שבהקמה, ביקשו אנשי העמותה מהנהלת המפעל לקיים ביום 6.7.2003 אסיפה נוספת, במטרה לבחור ועדת בחירות. אולם, האסיפה התפזרה תוך זמן קצר, בשל התלהטות הרוחות וויכוח קולני שפרץ בין חברי ההסתדרות לחברי העמותה, כפי שהעיד בפנינו מר בוקובזה.[17]

     כעולה מתצהירו של מר דיין, ביום 22.7.2003 הצליחה העמותה לכנס בכל זאת אסיפה כללית, במהלכה נבחרה ועדת בחירות שהורכבה מחמישה חברים: גב' אנה אוצ'רטנר - יו"ר; מר קובי כהן; מר דוד סנדלר; מר דוד זריהן; וגב' יאנה נימגון.

     ביום 10.8.2003 קיימה העמותה בחירות לוועד. הבחירות התקיימו בקרוואן שהוא רכוש המפעל, ברחבת החניה לעובדים - רחבה שהיא חלק ממתחם המפעל.   הבחירות התקיימו בשני סיבובים, בתפר השעות שבין המשמרות הנהוגות במפעל.  סיבוב הבחירות הראשון התקיים בין משמרת הלילה ומשמרת הבוקר, והסיבוב השני התקיים בין משמרת הבוקר ומשמרת הצהרים. במהלך הבחירות נכחו במקום חלק ממנהלי המפעל, זוטרים ובכירים כאחד. למצביעים חולק שי - עט. לדברי העדים מטעם העמותה, במועד הדיון בפנינו טרם שילמה העמותה מכספה תמורת השי. לטענת חברי העמותה, התעורר חשש שחברי ההסתדרות יפריעו למהלך התקין של הבחירות. לפיכך, נעזרה העמותה ביום הבחירות בשירותיה של חברת האבטחה J.R., שהיא חברת האבטחה ששומריה מאבטחים בדרך כלל את מפעל נותב ומוצבים בשעריו. לפי עדות העדים מטעם העמותה, בעת הדיון בפנינו טרם שולמה לחברת J.R. תמורה כלשהי בעד שירותיה. 103 עובדים הצביעו בבחירות. לוועד נבחרו 7 חברים מתוך 10 מועמדים.[18] מר דיין תיאר בפנינו את יום הבחירות כדלקמן:

 

"הבחירות נערכו ב - 10.8...עדין לא שילמנו עבור החולצת [עם שם העמותה, שחולקו לעובדים – ס.א.] והעטים....נכון שחילקנו עטים ביום הבחירות. היתה אלטרנטיבה לחלק אחד אחד וזה קשה, ובמקום זה נתנו את זה במעמד של הבחירות.      

[לעד הוצג צילום – ס.א.] אנו רואים בצילום אנשי אבטחה שאנו הבאנו כי קיבלנו הודעה טלפונית שהולכים לפוצץ את הבחירות בכל מחיר גם באלימות. החבר'ה של ההסתדרות.  עוד לא שילמנו לחברת האבטחה. אנו הזמנו אותם. השומרים מחברת ג'יי.אר. [ה]עובדים שלה הם גם שומרים בפתח המפעל בדרך כלל... את הקרוואן הוצאנו במיוחד בשביל הבחירות משטח המפעל אל מחוץ לשער. אני לא צריך אישור מההנהלה....בצילום ה/2 יש שישה דולבים מתקנים שבד"כ מגיע בהם חומר למפעל, הוצאנו אותם ריקים מחוץ למפעל ושמנו אותם ליד המכולה ליצור כניסה יפה לקלפי...

ש. בני פטר [מנכ"ל חיפה כימיקלים דרום - ס.א.] נכח בשעת בוקר מוקדמת ליד הקלפי.

ת. נכון

ש. בתמונה מופיעה שרון אייל. היא באה לקלפי.

ת. כן היא באה להצביע.

ש. יש לנו סרט וידאו בו נראים שרון אייל ובני פטר מעלעלים ברשימת הבוחרים. עשו פעולה של עלעול ברשימות ולא פעולת הצבעה.

ת. לא ראיתי דבר כזה שפטר עושה דבר כזה. בכניסה לקלפי עמד שומר רוסי העברית שלו קצת קשה, קיבל רשימה של הבוחרים וסימן מי שבחר. יכול להיות שכששרון באה להצביע היא עלעלה ברשימת הבוחרים כדי לסמן את השם שלה. לעזור לשומר..."[19]

 

     בעת התארגנות זאת נעשתה פנייה מטעם העמותה, בבקשה לרישומה. רשם העמותות דרש לשנות את שם העמותה מ"ארגון עובדי נותב ניהול ותפעול בע"מ" ל"עמותת עובדי נותב ניהול ותפעול". העמותה נרשמה בשם זה ביום 14.8.2003.

     יצוין, כי במועד הדיון בפנינו טענה העמותה כי חברים בה 111 עובדים.

     עוד יאמר, כי אף חברי ההסתרות בחרו בוועד. מר שלומי פינטו נבחר כיו"ר הוועד, וכחברי הוועד נבחרו מר אבי קסוקר ומר עמרם בן-סימון. הבחירות נערכו בזמן השביתה, על ידי העובדים שהשתתפו בה [פ/34, 55]. ועד זה אמור היה להיות ועד זמני, שיפעל עד לקיומן של בחירות על ידי כלל עובדי המפעל. מר פינטו שימש  כיו"ר הוועד מראשית קיומו ועד לסיום השביתה. בשל קושי שחש במילוי התפקיד הוא הוחלף, לבקשתו, על ידי מר עמרם בן סימון (פ/54).

 

6. טענות הצדדים בפנינו

 

תמצית עיקר טענות עמותת נותב:

 

[א] יש להגן על חופש ההתארגנות של 111 מעובדי נותב, שכן הרוב המכריע של עובדי המפעל ביקשו שהעמותה תייצג אותם.

     התקיימו לגבי העמותה כל הקריטריונים שצריכים להתקיים בארגון עובדים, כפי שנקבעו על-ידי בית המשפט העליון בבג"ץ עמית ומפסק דינו של בית דין זה בעניין ארגון סגל המחקר: [1] ההצטרפות לעמותה נעשתה מרצונם החופשי של העובדים, שאם לא כן, קשה להצביע על הסבר להצטרפותם של 111 מעובדי המפעל לעמותה. כך, בתום אסיפת העובדים ביום 29.6.2003, נטלו חלק מהעובדים את טפסי ההצטרפות לעמותה לביתם והצטרפו רק לאחר ששקלו את הדבר. בה במידה, רשאים העובדים לפרוש מהעמותה בכל עת; מסמכי העמותה והצהרות חבריה מעידים כי מדובר בהתארגנות קבע; [2] לעמותה תקנון, המסדיר את מטרות הארגון, מוסדותיו, התנאים להצטרפות חברים וכיוצא בזה; [3] טפסי ההצטרפות ונכונות העובדים לשלם דמי חבר מעידים כי המדובר בחברות אישית של העובדים; [4] חברי העמותה הינם עובדים שכירים במפעל; [5]  מטרות הארגון, כמפורט בתעודת רישום העמותה ותקנונה וכעולה מעדויות חבריה בפני בית הדין, הן לקדם את ענייני העובדים, לפעול לרווחתם, לשמור על זכויותיהם ולייצגם בפני המעביד במישור הקיבוצי; [6] העמותה קיימה הליכי בחירות אישיות וחשאיות, המעידים כי מדובר בארגון דמוקרטי; [7] מדובר בעמותה עצמאית, שאין כל קשר בינה לבין ההנהלה.

[ב] עמותה אינה "איגוד-מפעלי/ארגון מטעם". הנהלת המפעל אינה שולטת בעמותה. לא הוכח, כי עובדים בתפקידי ניהול הצטרפו לעמותה, ובכך השפיעו על עובדים אחרים להצטרף אליה. כל שעלה בידי ההסתדרות להראות הוא כי חמישה עובדים בכירים הצטרפו לעמותה. דא עקא, שאף לגרסת עדי ההסתדרות אלה לא נכחו במרבית אסיפות העמותה, ואילו בבחירות נכחו לזמן קצר בלבד, אף זאת רק כדי לממש את זכותם להצביע. הצילומים שההסתדרות עצמה ערכה ביום הבחירות מאשרים עובדה זאת. איש מחמשת העובדים הבכירים שהצטרפו לעמותה לא נבחר כחבר ועד בעמותה. אף אם ממונים הצטרפו לעמותה אין בכך חריג ביחסי עבודה בארץ. חוקת ההסתדרות קובעת את זכותו של כל עובד, לרבות מנהל, להיות חבר ההסתדרות, ואילו תקנון ועדי העובדים מונה רשימה מצומצמת של עובדים שאינם רשאים לבחור לוועד. חמישה העובדים לעיל אינם נמנים על רשימה זאת, והדעת אף נותנת כי חמישה מנהלים אינם מסוגלים לכפות דעתם על כמאה עובדים אחרים.

 [ג] יש פסול בכך, כי ההסתדרות החתימה חברים חדשים בשורותיה על מסמכי הצטרפות הכוללים התחייבות לחברות בת 24 חודשים, תוך הטלת סנקציה כספית בגין ביטול חברות במועד מוקדם יותר. הדבר עומד בסתירה לתפיסות היסוד של חירות ההתארגנות ומסביר את ניסיונותיה של ההסתדרות להסתיר התנהלות זאת. אין המדובר בתשלום עבור ייעוץ משפטי. כמו כן, ההסתדרות פעלה בניגוד לחוקתה ותקנונה, עת לא מינתה ועד פעולה על ידי הגורמים המוסמכים לכך ונמנעה מקיום בחירות.

 [ד] בא כוח העמותה התייחס לשאלת היציגות, אך אין זאת השאלה העומדת לדיון בערעור זה. יצוין רק, כי אין ממש בטענותיו, כי יש להעדיף את העמותה, משום שהיא ארגון מפעלי. בפסיקה נקבעו מבחנים לקביעת יחידת המיקוח, אולם הארגון היציג של עובדים ביחידת מיקוח יכול להיות ארגון מפעלי או אורגן של ארגון עובדים כללי.

[ה] בא כוח העמותה ביקש מאתנו לאמץ את הגירסה העובדתית של העדים מטעם העמותה. נדון בכך בהמשך.

[ו] בסיכומי ההשלמה טען בא כוח העמותה כי בחינת המצב החוקי והחוקתי בשיטתנו המשפטית מלמד, כי לא ניתן (ואף לא ראוי) למנוע הקמת ארגוני עובדים מפעליים. מטרת ההסתדרות בהליך דנן מתמצה בשמירה על ההגמוניה שלה. הסתמכות ההסתדרות על הדין הזר הנה מגמתית ובכל מקרה דורשת ההלכה כי דין זר יוכח; מן הראוי לאמץ את המלצת בית הדין ולקיים בפיקוחו בחירות במפעל.

 

תמצית טענות ההסתדרות -

 

[א] הראיות והדין במקרה דנן מובילים למסקנה כפולה, לפיה הנהלת מפעל נותב שללה את אפשרות ההתארגנות מההסתדרות ותמכה בהתארגנות העמותה, וכי העמותה אינה עומדת בדרישות הדין לעניין הכרה בארגון עובדים. התיאור הכרונולוגי מלמד על מעורבות הנהלת המפעל בשלילת התארגנות ההסתדרות וקידום רעיון הקמת העמותה, כגוף שמטרתו לאיין את ההתארגנות האותנטית של העובדים, וכפועל יוצא להביא להחלשת הכוח הארגוני במפעל. הנהלת המפעל גילתה דעתה כנגד כל התארגנות, ולאחר שהחלה ההתארגנות פעלה כנגדה באלימות.

[ב] כעולה מפסק הדין בעניין מנחמיה,[20]  בעניינים הנוגעים להפליה די בהצבעה על השתלשלות נסיבתית מחשידה בכדי להעביר את הנטל הראייתי אל כתפי הצד השני. כך גם בכל הנוגע להתערבות בהתארגנות.

[ג] סקירת הפסיקה האמריקאית והקנדית ביחס להתערבות אסורה של המעסיק

(unfair labour practice) מלמדת כי גם בענייננו התקיימה התערבות שכזו ומשמעות הדבר היא, בין היתר, כי נשלל רצונם החופשי של העובדים לבחור בהסתדרות והוגבר התמריץ להשתתף בפעילות העמותה.

[ד] שיקולי המדיניות שצריכים לעמוד לנגד עיני בית הדין בבואו לפסוק בהליך זה הם בעיקרם אלה: הצורך לאפשר חירות התארגנות אפקטיבית ואי פגיעה בהתארגנויות פורצות אותנטיות; הידיעה כי ארגון עובדים מפעלי חשוף יותר מטבע הדברים לכוחו של המעסיק, ועל כן יש לבחון בקפידה טרם ההכרה בו את תשתיתו, תפקודו והאידיאולוגיה שביסוד הקמתו.

 

קביעות עובדות המקרה –

 

7. בעלי הדין טענו לעניין קביעות עובדות. עובדות המקרה נקבעו לעיל, תוך הנמקה והתייחסות לעדויות ולמסמכים. 

     מובן, כי כל צד ביקש להעדיף את מהימנותם של העדים מטעמו על העדים מטעם הצד השני. באופן כללי אנו מעדיפים את עדותם של העדים מטעם ההסתדרות על פני אלה מטעם העמותה.

 

     טענות העמותה - התייחסות בא כוח העמותה לעדויות היתה, בין היתר, כדלקמן: ההמחאה שנתן מר בללי לכיסוי הוצאות שירותיו של עו"ד גל היתה החמאה פרטית, שניתנה לחבריו בשל יחסי החברות ביניהם. לו היה מדובר במימון ההנהלה, יש להניח כי היו נעשים ניסיונות להסתרת הדברים; מוכחשת טענת ההסתדרות כאילו תמכה הנהלת המפעל בהתארגנות העמותה, העדיפה אותה על פני ההסתדרות באופן שיטתי ודאגה להתנכל לתומכי ההסתדרות, טענה שאינה נכונה ואינה מגובה בראיות או בעדויות מטעמה. לראיה, ברגע שנודע להנהלה על הקמת העמותה, התנגדה ההנהלה לפעילות מטעמה בשטח המפעל ודחתה את בקשת העמותה לקיים את הבחירות בשטח המפעל, אלא שהעובדים לא התייאשו ומימשו את רצונם להתאגד בכוחות עצמם; ניוד עובדי הסתדרות נעשה משיקולי הנהלה בלבד; המכתבים שכתבו עובדים כנגד השביתה נכתבו בראשית חודש יוני, כלומר טרם הקמת העמותה, על כן אין לייחס את הקמת העמותה לכך; טענת ההסתדרות בדבר עיכוב יזום על ידי הנהלת המפעל בהסעות העובדים בעת קיום אסיפת העמותה, ביום 29.6.2003, אין לה על מה שתסמוך, שכן היא נבעה מבקשת העובדים להיות נוכחים באסיפה.

    עדויות חברי ההסתדרות ונציגיה נמצאו מבולבלות. כך, לשם המחשה, העיד מר בוקובזה, כי הצטרף להסתדרות ב - 15.5.2003, אלא שהסתבר שבאותו מועד שהה במילואים. זכרונו בגד בו בכל הנוגע להתחייבות הכספית שנלוותה להצטרפותו להסתדרות ולחבלות של חברי ההסתדרות במפעל. מר פרדי כהן הפגין חוסר בקיאות בפרטים הנוגעים להתארגנות בנותב ולמדיניות האנטי יוניוניסטית המוצהרת, כביכול, של המפעל. מר שלומי פינטו הודה בבירור שאיש מחברי ההנהלה לא שכנע אותו לעבור לשורות העמותה. עדותו, כאילו לא ידע על אסיפת העמותה מיום 29.6.2003 וכי חברי ההסתדרות לא הוזמנו לאסיפות העמותה, עומדת בסתירה לעדויות חבריו.

 

     טענות ההסתדרות - באי כוח ההסתדרות הסתמכו על תצהירי עדיה, בהם מתוארת האווירה האנטי ארגון עובדים במפעל; הלחץ שהפעילה הנהלת המפעל על העובדים שלא שבתו בדרישה שיכתבו מכתבי התנגדות לפעילות הסתדרות; האיומים שהפנתה ההנהלה כלפי העובדים ובני משפחותיהם במהלך השביתה; והשימוש שעשתה בשירותיה של חברת שמירה, שנהגה בשובתים באלימות. הקמת העמותה נעשתה בחסות המפעל, בתמיכתו ותוך הפליית ההסתדרות. על כך ניתן ללמוד מתוך עדותו של מר פרדי כהן לגבי השתלשלות ההליכים בבית הדין האזורי בבאר-שבע, אשר הובילה להקמת העמותה; מהאישור שנתנו עדי התובעת לכך שהסיבה המיידית להקמת העמותה היתה ההתנגדות להסתדרות ולשביתת העובדים; מהעובדה שהעמותה הוקמה ביום אחד (במפעל שמשך 11 שנה התנגד לכל סוג של התארגנות), בהשתתפות כל דרגי הניהול ובתמיכתם. כך, לשם המחשה, קיבל מר דיין ממנהל משאבי אנוש אישור לקיום אסיפה בו ביום. מעדותם של מר דיין ומר פיין עולה בבירור כי נוכחותם של מנהלים בכירים באסיפה המכוננת הייתה בולטת בעיני העובדים. מנגד, מעדותם של מר הובר ומר בן סימון עולה כי ההנהלה הערימה קשיים ואף אסרה על כינוס אסיפות מטעם ההסתדרות. כן מנעה הנהלת המפעל מנציגי ההסתדרות להסתובב בשטח המפעל. כעולה מעדותו של מר בן סימון, הבחירות לעמותה נערכו במסגרת יום עבודה רגיל במפעל ובנוכחות ו/או השתתפות מנהלי החברה. עובדה זו אושרה, בין היתר, על ידי עדי העמותה, דוגמת יוסי דיין, שזיהה את מר פטר (מנכ"ל חיפה כימיקלים) ליד הקלפי ביום הבחירות, יום בו בדרך כלל הוא אינו נמצא במפעל. בנוסף, אישר מר דיין בחקירתו הנגדית כי הבחירות נערכו בשטח המפעל, בחניית העובדים; מקורות מימון ההליכים המשפטיים הענפים שמנהלת העמותה אינם ברורים. בה במידה, לא ברור המקור למימון הוצאותיה הנוספות של העמותה, ביניהן רכישת העטים שחולקו כשי במהלך הבחירות למי שהגיע לקלפי, רכישת חולצות, וההיעזרות בשירותיה של חברת השמירה שנשכרה לצורך אבטחת הבחירות. כעולה מעדותו של מר דיין, העמותה טרם החזירה למר בללי את המקדמה בגין שירותיו של עו"ד גל, וזו תשולם למר בללי לאחר שתוכר העמותה כארגון עובדים.

     הנהלת המפעל פעלה באופן שיטתי כנגד עובדי ההסתדרות ששבו לעבודתם בתום השביתה, וחלקם אף פוטרו. טענה זו אושרה בעדותם של מר בוקובזה ומר פינטו, ואף בעדותו של מר דיין. 

     מאז הקמתה עוסקת העמותה באופן בלעדי במאבק משפטי כנגד ההסתדרות. כך, מאז הבחירות לעמותה לא התקיימה כל ישיבה שעניינה פניות עובדים, ציפיותיהם ודרישותיהם מההנהלה. מעדות חברי העמותה עולה תמונה של חוסר הבנה, רקע ועניין בתפקידם בפרט ובפעילות ארגון עובדים בכלל. כך, לשם המחשה, העיד גזבר העמותה כי הוא מרוצה מתנאי עבודתו במפעל.

     גרסת העמותה מעלה סימני שאלה ותמיהות רבות לגבי נסיבות ההתארגנות. הימנעות העמותה מהתייחסות לשאלת מימונה וסירובה למסור פרטים על הוצאותיה ומקורותיה מלמדות כי העמותה ומייסדה. העובדה שמר דיין העיד כי הפעילות בעמותה היתה כרוכה בהשקעת זמן רב במהלך שעות העבודה אך לא הותנתה בקבלת אישור הממונים, מלמדת כי ההנהלה תמכה בפעילותו. כמו כן, התגלו בעדותו של מר דיין שתי סתירות היורדות לשורשו של עניין: האחת - נוגעת לטענתו כי ההחלטה על כינוס האסיפה התקבלה ביום 29.6.2003, בעוד שמר נידם הודה בחקירתו הנגדית כי ידע על כינוס האסיפה וזומן אליה יומיים לפני המועד האמור. עובדה זו תומכת בגרסת ההסתדרות, כי ההחלטה על כינוס האסיפה נפלה לפני הפגישה אצל עו"ד גל. השניה - נוגעת לטענת מר דיין כי למד על חשיבות היציגות ועל הדחיפות שבהקמת העמותה ממעקב באתר האינטרנט של הרשות השופטת אחר ההליך בבית הדין האזורי. עיון באתר מלמד, כי בחלקו הפתוח לציבור לא נמצא כל מסמך הנוגע להליך. 

   

ואשר לדעתינו -

     כאמור לעיל ופכי שיוסבר בסעיף 10 בהמשך, הגענו למסקנה שיש להעדיף את מהימנות עדי ההסתדרות על אלה של העמותה, ובעיקר את עדותו של מר בוקובזה, שלא היה עובד המפעל בעת מתן עדותו. כמו כן, אנו מעדיפים את רוב טענות באי כוח ההסתדרות בעניין פירוש העדויות וקביעת העובדות. ההסתדרות הוכיחה, כי הנהלת המפעל שולטת בעמותה, גם מהפן הכספי, וכי טביעת אצבעות של הנהלת המפעל שזורות בכל שלבי התארגנות העמותה. על סמך הנאמר לעיל נקבעו עובדות המקרה, כפי שתוארו בחלק הראשון של פסק דין זה.

 

המצב הנורמטיבי

 

"איגוד מפעלי/ארגון מטעם" ("company union")

 

8. כאמור לעיל, ככל שייקבע שהעמותה הינה "איגוד מפעלי/ארגון מטעם" היא לא תיחשב כארגון עובדים ולא תיחשב כארגון היציג של עובדי המפעל. בית דין זה התייחס בעבר לסוגייה של האיגוד המפעלי. בפסק דין אוניברסיטת ת"א [21]  נדונה השאלה מהם הסימנים המאפיינים ארגון עובדים ומה פוסל ארגון מלהיחשב כארגון עובדים, ונאמר (בעמ' 96):

 

"אם אכן מצויים במי שמדובר בו סימני ההיכר המהותיים הדרושים לכך ואין בו סימנים פסולים כגון אלה הקשורים ב'איגוד-מפעלי'- company union - וב'חברות-כפולה-נוגדת'".

 

בפסק דין העובדים הבכירים בפז, הבהיר בית הדין את הסוגייה הנוגעת לסימני ההיכר של איגוד-מפעלי, ואמר:

 

"9. למלים 'איגוד מפעלי' אין לייחס משמעות של איגוד שמסגרת החברות בו הוא מפעל אחד, אלא משמעות של איגוד אשר למעביד שליטה או השפעה עליו או שהמעביד 'מתערב' בפעולותיו, היינו - company union - במשמעות שלילית שבה התנסו בארצות הברית... [ע' 383]

 10. ... [על מנת להיות ארגון עובדים – ס.א.] צריך שההתאגדות תהיה 'חופשית' במשמעות, בין השאר, של אי-התערבות, מכל שכן - חופש משליטה של המעביד. תנאי זה מתחייב גם מאמנת העבודה הבינלאומית שאושרה על ידי ישראל (סעיף 2 לאמנה משנת 1949 בדבר הזכות להתארגן ולנהל משא-ומתן קיבוצי)

20. תנאי נוסף שלו יש ליתן את הדעת, בקשר לחברות באגודת התובעת, קשור בעיקרון, שעל מנת שלהתאגדות יהיה מעמד של ארגון עובדים במשפט העבודה הקיבוצי וביחסי עבודה קיבוציים, צריך שההתאגדות תהיה חופשית מהתערבות המעביד ... בענייננו אין אומנם כל חשד או חשש שזהו המצב למעשה, אך בעניינים קונסטיטוציונאליים - וכך יש לראות לענייננו את התקנון - קובע התקנון. לפי התקנון תלויה החברות באקט חד-צדדי של המעביד - מתן מכתב קביעות לעובד בכיר וגם עצם המינוי לעובד בכיר... "  [ע' 386]

 

בפסק דין "עמית" של בית הדין הארצי נחלקו הדעות: בדעת הרוב נקבע כי "עמית" הינו ארגון עובדים, ואילו דעת המיעוט קבעה כי "עמית" אינו ארגון עובדים, בין היתר בשל השפעת המעביד על ההתארגנות. פסק דין "עמית" של בג"צ אימץ את עמדת שופטי המיעוט, בה נאמר:

 

"ארגון אינו 'ארגון עובדים' אם העובדים אינם חופשיים להתארגן בצורה וולונטרית או אם נשלט הארגון על-ידי מעבידם. חופש ההתארגנות כולל מניעת השתלטות מעביד, גוף מסחרי או עובדים שאינם שכירים על ארגון העובדים". [ע' 100]

 

בדעת המיעוט בפסק דין "עמית" של בית הדין הארצי (בע' 108 – 109) נמנו סימני ההיכר של ארגון הנשלט על ידי המעביד ועל כן אינו ארגון עובדים, וביניהם: הארגון הוקם ביוזמת המעביד; המעביד מימן את הארגון, באופן חלקי או מלא; משרדי הארגון היו במשרד הראשי של המעביד.

    בפסק דין "עמית" של בג"צ נאמר, מפי השופט י' זמיר, בעניין השפעתו של מעביד על ארגון כגורם השולל את מעמדו כארגון עובדים, כדלקמן:

 

"כמו בהקשרים אחרים של ניגוד עניינים כך גם בהקשר זה, אין צורך להוכיח כי למעשה המעביד מפעיל השפעה על ארגון העובדים (כגון בדרך של התערבות בבחירה של הנהלת הארגון או בדרך של מתן טובות הנאה לנציגי הארגון) באופן המשרת את האינטרסים של המעביד ואינו מקדם את האינטרסים של העובדים. די בכך שקיימת אפשרות ממשית שהארגון יושפע במילוי תפקידו מניגוד עניינים. השוו בג"צ 531/79 סיעת "הליכוד" בעיריית פתח-תקוה נ' מועצת עיריית פתח-תקוה, פ"ד לד(2) 566. ראו גם א' ברק, "ניגוד אינטרסים במילוי תפקיד", משפטים י' (תש"ם), 11, 12.

צורות רבות לניגוד עניינים. בארגון עובדים, הצורה הבולטת והקשה היא, שליטה או השפעה מהותית מצד המעביד של עובדים (ולו רק חלק מן העובדים) החברים באותו ארגון. אך קיימות גם צורות אחרות. גם שליטה או השפעה מהותית של גורם חיצוני אחר, כגון, גוף שלטוני או קונצרן כלכלי, עלולה ליצור מצב של ניגוד עניינים. בכל מצב, השאלה אינה פורמלית אלא מהותית: האם ארגון העובדים נתון תחת השפעה, ישירה או עקיפה, של גורם חיצוני, במידה היוצרת אפשרות ממשית של ניגוד עניינים בתפקוד הארגון.

דעת הרוב במשפט עמית לא ציינה את העצמאות של ארגון העובדים כאחד מסימני ההיכר הנדרשים לצורך הכרה בארגון. אך דעת המיעוט ראתה בכך סימן מובהק. וכך אמרה (בפיסקה ב.2): 'ארגון אינו 'ארגון עובדים' אם העובדים אינם חופשיים להתארגן בצורה וולונטרית או אם נשלט הארגון על ידי מעבידים. חופש ההתארגנות כולל מניעת השתלטות מעביד, גוף מסחרי או עובדים שאינם שכירים על ארגון העובדים.' ואין לי אלא להצטרף לדברים אלה."

 

 

המשפט ההשוואתי

 

9. "איגוד מפעלי/ארגון מטעם" אינו נחשב כארגון עובדים חופשי והקמתו על ידי מעביד או סיוע של מעביד בהקמתו נחשבים כפעולות המפרות את חופש ההתאגדות. ההלכה הקיימת במדינות המערב סוכמה על ידי פרופ' קהן-פרוינד, כדלקמן:

 

“In many countries attempts (frequently successful) have been made by employers to organize and finance bodies outwardly appearing as trade unions, but in fact dominated by employers – a fact sometimes difficult to prove. This is the most invidious form of interference with freedom of organization, a denial of the foundation of labour relations – that is the regulation of labour through the combined action of the independent forces of labour and management. It has been an unfair labor practice in the United States since 1935 and the Italian statute of 1970 has a similar clause. The relevant ILO Convention seeks to protect both workers’ and employers’ organizations “against acts of interference by each other or each other’s agents in their establishment, functioning or administration”. The matter is of great importance, especially as a result of the growth of the white collar sector in advanced economies and the tendency on the part of some employers to strangle the growth of trade unionism among white collar workers through organizing staff or house associations…. The principle is the need for complete mutual independence of management and labour…” [22]

 

     אמנה מס' 98 של ארגון העבודה הבינלאומי משנת 1949 בדבר הפעלת עקרונות הזכות להתארגנות ולמיקוח קולקטיבי שוללת (בסעיף 2(1)) התערבות ארגוני עובדים ומעבידים, וקובעת בסעיף 2(2) כדלקמן:

 

 "במיוחד יהיו רואים כמעשי התערבות במשמעות של סעיף זה מעשים שמגמתם לקדם את כינונם של ארגוני עובדים במרותם של מעבידים או ארגוני מעבידים, או לתמוך בארגוני עובדים באמצעים כספיים או אחרים, במטרה להעמיד ארגונים אלה תחת שליטתם של מעבידים או ארגוני מעבידים". [23]

 

על הוראות אמנת ארגון העבודה הבינלאומי בעניין חופש ההתארגנות, עליה חתמה מדינת ישראל,  כתב הנשיא הראשון של בית דין זה, השופט צבי בר-ניב, ז"ל בספרו "העבודה במשפט העמים",[24]   כדלקמן:

 

"האמנה מגינה לא רק על מימוש זכויות על-ידי הפרט. מגינה היא גם על ארגוני-עובדים וארגוני-מעבידים מפני התערבות האחד בעניניו של האחר, בכל הנוגע להקמתם, פעולתם או ניהולם. איסור זה חל לא רק על הארגון עצמו אלא אף על חבריו. במפורש נקבע באמנה שיראו כהתערבות פסולה מעשים המכוונים להקמתם של ארגוני-עובדים הנתונים למרות ארגוני מעבידים או נתמכים על-ידי מעבידים, בין תמיכה כספית ובין תמיכה אחרת, בארגון-עובדים כשהמטרה היא להביא ארגון-עובדים תחת פיקוחו של ארגון מעבידים או של מעביד. בדרך זאת באה האמנה לאסור 'איגודים צהובים', 'איגודי חסות' ושאר איגודים מטופחים למיניהם".

 

     מעבר להנחיות שנקבעו באמנות של ארגון העבודה הבינלאומי לגבי מניעת התערבות המעביד בהתארגנות ארגוני עובדים, הדבר אסור בפועל במדינות המערב. בארה"ב התערבות כזאת של המעביד אסורה מכוח החוק הפדרלי, ועל כך נאמר:

 

“NLRA Section 8(a)(2) prohibits employers from dominating unions, interfering with their formation or organization, or from giving financial or other support to labor organizations. This specific set of prohibitions is largely the product of a widespread pre-Wagner Act employer device for combating unions – the company dominated union. Company dominated unions, or company unions, were established, with management encouragement, by workers whose loyalty management regarded as assured. The company union typically operated with the employer’s encouragement and direction. In a few cases, company unions would eventually be captured by more independent workers who were prepared to engage in arm’s length collective bargaining. And, in some situations’ workers at an enterprise set-up their own independent union without employer interference or domination. But, more commonly, the company union was a propaganda medium for persuading workers that the employer’s treatment of them was fair and generous. Although the company-dominated unions has become a rarity in American labor relations, the statutory principles designed to combat this phenomena continue to regulate important aspects of the employer union relationship”.[25]

 

ועוד נקבע על ידי הרשות הפדרלית האחראית על הגנת זכות העובדים להתארגן, כי מעסיק אינו רשאי לעודד עובדיו להתארגן באיגוד מפעלי כדי למנוע התארגנות ארגון עובדים, ועל כך נאמר:

 

“The [National Labor Relations] Board continues to hold that it is unlawful for an employer to form or urge employees to form an inside labor organization for the purpose of fending off an outside union’s organizing efforts”.[26]

 

 

     בצרפת החוק אוסר התערבות המעביד בפעילויות של ארגון עובדים, כפי שהוסבר להלן:

 

“An act of 27 April 1956, now section L 412-2 of the Labour Code, extends and defines more clearly  the constitutional principle, by explicitly prohibiting employer discrimination for reasons related to union membership and activities. Employer’s interference with union activities is forbidden in the same way. Both activities are subject to civil and penal sanctions. “ [27]

 

     באיטליה קיים איסור להקים איגודים מפעליים, וזאת בעקבות הוראות סעיף 39 לחוקה האיטלקית. [28]   

 

     באנגליה נקבע ב- 1992 Trade Union and Labour Relations (Consolidation) Act כי ארגון עובדים עצמאי אינו יכול להיות תחת השפעת המעסיק, וכך נאמר בחוק:

 

“5.. In this act an ‘independent trade union’ means a trade union which – (a) is not under the domination or control of an employer or group of employers or of one or more employers’ associations, and (b) is not liable to interference by an employer or any such group or association (arising out of the provisions of financial or material support or by any other means whatsoever) tending towards such control…”

    

מבלי להיות ארגון עובדים עצמאי אין הארגון רשאי לנהל משא ומתן קיבוצי עם המעסיק, לקבל מהמעסיק מידע רלוונטי למשא ומתן ולהיות שותף לתהליך ההתייעצות בעניין צמצומים והעברת המפעל.

 

 

הכרעה

 

התערבות המעביד בהתארגנות  

 

10. תביעה זאת תוכרע על פי קביעה עובדתית, במענה לשאלה האם המעסיק - נותב - השפיע שלא כדין על התארגנות העמותה? תשובתי לשאלה זאת היא חיובית, שכן מנהלי החברה יזמו את הקמת העמותה; מנהלים בכירים ומנהלים זוטרים במפעל השפיעו על העובדים כדי שיצטרפו לעמותה ויעזבו את ההסתדרות; מנהל כוח אדם של נותב הסכים שהעמותה תקיים אסיפות בשטח המפעל, אך לא הרשה לנציגי ההסתדרות להיכנס למפעל; הנהלת המפעל עזרה לעמותה לקיים בחירות ואף נציגי ההנהלה בדקו את רשימת המצביעים; העמותה השתמשה בחברת האבטחה של המפעל כדי לשמור על קיום הליך הבחירות; לא נמצא הסבר מי ישלם עבור הוצאות העמותה בגין הייצוג המשפטי והמתנות שניתנו לעובדים; המנהלים הבכירים אמרו למנהלים הזוטרים כי המפעל ייסגר אם ההסתדרות תהיה הארגון היציג של עובדי המפעל. במקרה זה התנהגות נותב לא היתה בבחינת תקשורת מוגנת ומותרת בינה לבין העובדים, אלא התערבות בהתארגנות לטובת העמותה. במקרה דנן התנהגות נותב לא היתה שיתוף פעולה מוגן ושוויוני עם קבוצות העובדים המנסות לארגן את המפעל, אלא שיתוף פעולה עם העמותה בלבד.

    

להלן העובדות התומכות במסקנה זאת:

 

[א] פגישת המנהלים הבכירים והמנהלים הזוטרים: מר בוקובזה, שעבד במפעל בתקופה הרלוונטית כמנהל עבודה, העיד (כאמור בסעיפים 5(ה), 6(ט) לעיל), כי השתתף בישיבת הנהלת המפעל שהתקיימה ביום 11.6.2003, מיד לאחר פרוץ השביתה, ובה הוחלט על ידי המנהלים הבכירים והזוטרים כי יש להשפיע על העובדים השובתים לעזוב את ההסתדרות ולהפסיק את השביתה. כמו כן, נדונה באותה ישיבה האפשרות להקים "ועד פנימי". עוד אמרו בישיבה מנהלים בכירים, לרבות מנהל משאבי האנוש מר קבלק, כי המפעל ייסגר אם ההסתדרות תצליח לארגן את העובדים. היתה זאת ישיבת הנהלה מיוחדת ומורחבת, שכן באופן שגרתי מנהלי מתקנים, ראשי צוותים ומנהלי משמרת אינם משתתפים בישיבות הנהלה. מכאן עולה, כי מטרת צירופם של המנהלים הנוספים, כמו מר בוקובזה, היתה שאלו ישפיעו על העובדים הכפופים להם לעזוב את ההסתדרות ולהפסיק את השביתה.

     אין חולק על כך שהנהלה בכירה של מפעל רשאית לדון בישיבת מנהלים מורחבת כיצד להתנגד באופן חוקי להתארגנות במפעל. אולם, היא אינה רשאית לפעול נגד ההתארגנות בדרכים אסורות, ובעיקר להשפיע על העובדים שלא להתארגן ולהקים "איגוד מפעלי/ארגון מטעם". יתרה מזאת, משפעלו המנהלים הזוטרים מטעם המנהלים הבכירים, אין אנו חייבים להתמודד עם השאלה האם מדובר ב"הנהלה" לצורך התארגנות עובדי המפעל.

     עוד העיד מר בוקובזה (פ/36) על התערבות ההנהלה בעמותה, כדלקמן:

 

"[ש] למה אתה אומר שההנהלה מושכת בחוטים בעמותה?

[ת] זה יצא מההנהלה. קראו לזה אח"כ עמותה.

[ש] יש ראיות לכך?

[ת] בללי הודה בזה."

 

     אנו מקבלים כמהימנה את עדותו של מר בוקובזה, מהטעמים הבאים: הוא הותיר עלינו רושם מהימן וענה לשאלות ללא כחל וסרק ומבלי שהסתתר מאחורי תשובות מתחמקות; בעת מתן עדותו כבר לא עבד בנותב ולא היה חשוף להשפעת הנהלת המפעל, חברי הוועד של ההסתדרות או חברי הועד של העמותה; הוא תיאר בפרוטרוט את האירועים במפעל. לעומת זאת, התרשמנו כי עדותו של מר דיין, שהיה בין מקימי העמותה, הייתה מגמתית ומתחמקת. עם זאת, ניתן ללמוד מעדותו מספר פרטים על התארגנות העמותה במפעל.

 

[ב] הרשות לפעול בתוך המפעל: הנהלת המפעל מנעה מנציגי ההסתדרות להיכנס לשטח המפעל (ביום 21.5.2003; ראו סעיף 5(ד) לעיל). כמו כן, מנעה הנהלת המפעל קיום אסיפות של תומכי ההסתדרות במפעל. יו"ר ועד ההסתדרות העיד (פ/47) "היתה אסיפה במפעל [של תומכי ההסתדרות – ס.א.], לשלוש דקות בדיוק. התכנסנו, ההנהלה אמרה שאסור והתפזרנו". לעומת זאת, מנהל כוח אדם של המפעל, מר קבלק, אישר לעמותה לקיים אסיפות בחדר האוכל של המפעל (ביום 29.6.2003 או בסמוך, ראו עדותו של מר דיין בס' 5(ז) לעיל, ואסיפה שנייה ביום 6.7.2003, סעיף 5(ט)). כמו כן, אישר מר קבלק לעמותה להביא עורך דין לאסיפה שהתקיימה בחדר האוכל של המפעל (סעיף 5(ז) לעיל). יתרה מזאת, הנהלת המפעל עיכבה את הסעות העובדים מהמפעל למקומות מגוריהם כדי לאפשר לעמותה לקיים את האסיפה הראשונה (ראו עדותו של מר דיין, כאמור בסעיף 5(ז) לעיל). מר דיין העיד מטעם העמותה כי מר קבלק סירב לאשר את קיום הבחירות בחדר האוכל של המפעל, אולם בפועל הבחירות התקיימו בחניון המפעל, שנמצא בשטח המפעל.

    התנהגות זאת של הנהלת המפעל מצביעה על הפליה פסולה לטובת העמותה. משמוכנה הנהלת המפעל להרשות פעילות ארגונית בתוך המפעל, עליה לאפשר חופש פעולה לנציגי שני הארגונים המבקשים לארגן את עובדי המפעל. העדפה ברורה של העמותה על פני ההסתדרות על ידי הנהלת המפעל מעבירה מסר לעובדי המפעל, כי ההנהלה מצדדת בהתארגנות העמותה ומתנגדת להתארגנות על ידי ההסתדרות.

 

[ג] פיטורי עובדים המעורבים בהתארגנות מטעם ההסתדרות והעברת עובדים לתפקידים נחותים: עובדים שהיו מעורבים בהתארגנות מטעם ההסתדרות פוטרו בראשית פעילות ההסתדרות לארגון המפעל (ראה סעיף 5(ד) לעיל). לטענת הנהלת המפעל מדובר בפיטורים שנבעו מהפרות משמעת, ולטענת ההסתדרות נעוצה הסיבה בפעילותם הארגונית. לא שמענו ראיות לגבי הפסקת עבודת כל עובד ועובד, אולם הסמיכות של הפיטורים לתחילת ההתארגנות הרתיעה את עובדי המפעל מלהצטרף להסתדרות. לעומת זאת, לא שמענו שפוטר פעיל כלשהו בהתארגנות של העמותה.

     בתצהיר שהוגש בעקבות תצהירו של מר קבלק טען יו"ר הוועד של ההסתדרות, מר בן סימון, כי בתקופת ניהול ההליך בפנינו התבצעו פיטורים נוספים של עובדים, רובם חברי ההסתדרות. מכיוון שלא שמענו ראיות נוספות בנושא זה, והשאלה נוגעת למחלוקת שבין ההסתדרות לבין חברת נותב וחיפה כימיקלים דרום, לא נקבע קביעות עובדתיות בעניין זה.

     לעומת זאת, מחומר הראיות עולה כי העברת פעילי הסתדרות לתפקידים אחרים נבעה מעצם הצטרפותם להסתדרות. מר בוקובזה העיד כי מנהל האתר, מר הלפרין, אמר לו שאינו יכול להמשיך בתפקידו כמנהל עבודה/ראש צוות, משום שהצטרף להסתדרות ולשביתה (פ/31, 32), ואם יישאר במפעל יועבר לתפקיד אחר, נחות מתפקידו כמנהל עבודה. יושב ראש ועד ההסתדרות, מר פינטו, הועבר לתפקיד נחות עם סיום השביתה, ותפקידו הקודם ניתן לעובד שהוא חבר העמותה (פ/53).

 

[ד] קריאות לעובדים לעזוב את ההסתדרות: עובדים רבים כתבו בכתב ידם מכתבים, לפיהם הם אינם רוצים להצטרף להסתדרות, וכן חתמו על מכתבי הצטרפות לעמותה. המכתבים נוסחו באופן דומה. מעדותו של מר דיין אנו לומדים כי הנהלת המפעל העבירה באמצעות המנהלים הזוטרים נוסח מכתב והעובדים התבקשו לכתוב מכתב אישי בנוסח זה.  על כך העיד מר דיין (פ/14):

 

"[ש] מה פתאום נתת למנהל שלך [מכתב – ס.א.]. היה מיוזמתך ספונטני או שהוא פנה אליך?

[ת] מיוזמתי לא, המנהל שלי עדי שאל אם אני מוכן לכתוב כזה מכתב, אמרתי שכן.

[ש] יכול להיות שאחרים מהנהלה פנו אליך?

[ת] יכול להיות."

 

אף מר בוקובזה העיד על פנייה דומה, שהתבצעה לפני ישיבת ההנהלה המורחבת שהתקיימה ביום 11.6.2003. בהתנהגות זאת של מנהלים במפעל יש משום השפעה אסורה על עובדי המפעל.

     פניית המנהלים לעובדים לכתוב מכתבים, בנסיבות הללו, הייתה התערבות שלא כדין בהתארגנות. לעומת זאת, לפי העדויות לא היה כל פגם באסיפות עובדים [פ/15, 19] שזומנו על ידי מנהלי המפעל כדי להסביר לעובדים את עמדת הנהלת המפעל בדבר האירועים המתרחשים בכלל, ובעיקר סביב השביתה והפניות שנעשו לבתי המשפט. הנהלת מפעל רשאית להביא לפני עובדי המפעל את עמדתה במקרה שביתה, אולם אינה רשאית להביע דעה בנוגע למאבק בין שני ארגוני עובדים.

    

[ה] השתתפות נציגי הנהלת המפעל בפעילות העמותה: מר דיין העיד כי מר קבלק, מנהל משאבי האנוש בנותב, היה חבר העמותה מראשית ימיה (פ/8). על פי עדותו של מר דיין נכחו מנהלים בכירים וכן מנהלים זוטרים באסיפה הראשונה. המנהלים הבכירים היו מר ליאור עוז (מנהל הייצור של המפעל) ומר יובל קטן (מנהל האחזקה של המפעל). עוד נכח במקום מר בני פטר, מנכ"ל חיפה כימיקלים-דרום (פ/12), שבעיני העובדים הוא הבכיר שבמעסיקיהם. אנשים אלו הם "בכירים" לאור תפקידם ומקומם בתרשים המבנה הארגוני של חברת נותב, כפי שתואר במסמכים שצורפו לתצהירו של מר קבלק. בין המנהלים הזוטרים שנכחו באסיפה היו גב' שרון אייל, מנהלת המתקנים P ו- U; מר הנרי לזמי, ראש צוות במתקן P; ומר עדי פייקין, מנהל מתקן T.

     בעצם נוכחותם של מנהלים בכירים באסיפה היתה השפעה לא הוגנת של הנהלת המפעל על העובדים, כשהמסר שיצא מהשתתפות המנהלים היה כי כדאי לעובדים להצטרף לעמותה. יתרה מזאת, הופעת מנהלים רבים הצביעה בעיני העובדים על תמיכתה של הנהלת המפעל בהתארגנות העמותה.

 

[ו] מעורבות ההנהלה הבכירה של המפעל בבחירות לוועד העמודה: בסעיף 5(ט) לעיל תוארה התערבותה של הנהלת המפעל בבחירות לוועד העמותה. מנהלים נכחו במקום הבחירות, וביניהם מר בני פטר, מנכ"ל חיפה כימיקלים-דרום והגב' שרון אייל, מנהלת המתקן, שאף הצביעה בבחירות. בעת שהותם באזור ההצבעה עיינו מר פטר והגב' אייל ברשימת הבוחרים, בה היה מסומן אילו עובדים כבר הצביעו. נציגי העמותה השתמשו בציוד המפעל לצורך קיום הליך הבחירות, לרבות היעזרות במלגזן שהעביר את הציוד הנדרש משטח המפעל לחנייה. הבחירות לנציגי ועד העמותה התקיימו בקרוואן השייך למפעל, שהועמד בחניון, המהווה חלק ממתחם המפעל. הדולבים (מתקנים בהם מגיע חומר למפעל) שהוצבו באזור הקרוואן היו של המפעל. השומרים על הסדר בעת הבחירות היו מאבטחיה של החברה המספקת שירותי אבטחה למפעל (ראו עדותו של מר דיין לגבי העובדות הללו). מר בני פטר, מנכ"ל חיפה כימיקלים-דרום, נתפס בעיני העובדים כאחראי עליהם והוא זה שדיבר בפניהם באסיפת הסברה [פ/19]

     לאור הנסיבות הללו ניתן לקבוע כי הופעל על העובדים לחץ כבד על ידי הנהלת המפעל להשתתף בבחירות ולהזדהות עם העמותה. בניגוד לסיוע שהנהלת המפעל העניקה לעמותה, היא אסרה על כל פעילות נציגי ההסתדרות בשטח המפעל. לאור התנהגות זו של הנהלת המפעל, לא היה יכול להיות ספק בעיני עובדי המפעל, כי היא תומכת באופן פעיל בעמותה ומתנגדת לוועד מטעם ההסתדרות.

 

[ז] מימון העמותה: לעמותה היו הוצאות לא מעטות, ביניהן העסקתו של עורך דין גל, שהגיע למפעל ולאחר מכן ייצג אותה בבתי הדין, ונסיעות להתייעצות אצל עורך דין גל; שכירת שירותיה של חברת אבטחה, על מנת להבטיח את שמירת הסדר בבחירות לוועד העמותה; רכישת חולצות ועטים שחולקו לעובדים; חלוקת מתנות (ספלים) לחג. לדברי מר דיין, עלות רכישת החולצות הייתה 700 ₪, רכישת העטים עלתה 1,000 ₪ ורכישת הספלים 900 ₪.

     לפני שנותב נמחקה כבעלת דין, טען בא כוחה, עו"ד נחום פיינברג, כי "אחד העובדים בללי תרם 4,000 ₪ לעמותה. מה זה קשור אלינו?"

     מר דיין, שהעיד מטעם העמותה, אמר שבישיבה הראשונה שהתקיימה עם עו"ד דרור גל שלמו לו שלושת הנוכחים 500 ₪ מכספם (פ/7), אולם בהמשך טען כי מר בללי שילם 4,000 ₪ לעו"ד גל. מר בוקובזה העיד, כי שמע שמר בללי נתן המחאה בסך 5,000 ₪ לעו"ד גל, אך לא ידע אם מדובר בהמחאה פרטית או בהמחאה של המפעל (פ/38).

    מר עמיאל פיין, גזבר העמותה, לא ידע דבר על "תרומתו" של מר בללי, אבל העיד (פ/21) כי העמותה מקבלת דמי חבר מהעובדים שהצטרפו, ועד למתן עדותו שילם רק עבור המתנות לחג (ספלים). לטענת מר פיין, חברי העמותה הסמיכו את החברה לנכות משכרם סכום של 20 ₪ לחודש, היינו סכום שהיה מקנה לעמותה 2,220 ₪ כל חודש (20 ₪ X 111 חברים).

     אשר לתשלום שכר טרחת עו"ד גל העיד מר דיין, שהיה בין יוזמי העמותה, כי מר רפי בללי, מנהל לוגיסטיקה במפעל, שילם את התשלום הראשון בעת הפגישה הראשונה ביניהם. מדובר במנהל זוטר ולא במנהל בכיר, ותמוה שהוא שילם את הוצאות שכר טרחת עורך הדין מכיסו.

     האם הנהלת המפעל תומכת במימון העמותה? מחד - מנהלים בכירים של המפעל לא הוזמנו כעדים, לא שמענו את עדות מר בללי ועל כן לא ניתן להגיע למסקנה חד-משמעית. מאידך - מצאנו ראיות נסיבתיות לכך ולא שמענו הסבר סביר בדבר מקור תשלום שכר הטרחה של עו"ד גל בגין הופעתו בפנינו, מעבר לסכום של 4,000  ש"ח / 5,000 ש"ח,  שצוין לעיל. תמוה בעיני כיצד העמותה הוציאה סכומים לא מבוטלים כשמקורות המימון שלה היו מוגבלים. ועוד, זאת הפעם הראשונה שנתקלתי בעובד תעשייה אשר מוכן "לתרום" סכום של כ- 4,000 / 5,000 ש"ח להקמת ארגון עובדים מפעלי. על כן, יש ראיות נסיבתיות התומכות בטענת ההסתדרות, כי הנהלת המפעל מסייעת במימון העמותה.

 

 

 

 

נטל ההוכחה ומידת ההוכחה במקרה של התארגנות מפעל על ידי שני ארגונים

 

11. על ארגון, שלא היה ארגון עובדים עד לאותו זמן, היינו- "ארגון עובדים חדש" - מוטל נטל ההוכחה, כי הוא עונה על המבחנים שנקבעו בפסיקה להכרה בארגון עובדים. במקרה שלפנינו, העמותה הוכיחה חלק מהמאפיינים שנקבעו בפסיקה - יש לה תקנון, היא הוקמה על ידי עובדים (אם כי בסיוע הנהלת המפעל) וחבריה עובדים; מטרתה המוצהרת היא לייצג את עובדי המפעל; התקיימו בחירות לוועד העמותה (אם כי תחת הפיקוח של הנהלת המפעל ובסיועה). אשר למבחן שסביבו התנהל משפט זה, חובת הארגון להיות עצמאי וחופשי מהשפעת המעסיק, טענה העמותה כי היא עומדת אף בדרישה זאת.

     משהוכיחה העמותה שהיא עמדה בחלק מהמבחנים שנקבעו בפסיקה וטענה שעמדה במבחן העצמאות מהשפעת המעסיק, עבר נטל ההוכחה להסתדרות, ועליה להוכיח את הקשר שבין הנהלת המפעל לבין התארגנות העמותה. קשה לארגון עובדים להוכיח, כי ארגון אחר פועל כשליח של הנהלת המפעל או נשלט בידי הנהלת המפעל. אין לצפות כי ארגון המתיימר להיות ארגון עובדים ירשום בניירות העבודה שלו כי הוא קשור או פועל מטעם הנהלת המפעל. במקרים הרגילים לא יהיו חברי הנהלת המפעל נכונים להעיד לגבי הנעשה בישיבות ההנהלה. על כן, עלינו להכריע בשאלה זאת על פי מכלול הראיות, לרבות ראיות נסיבתיות, ולהיות משוכנעים כי הנהלת המפעל התערבה בתמיכת העמותה. כאמור לעיל, במקרה דנן קיימות ראיות ברורות וישירות על הקשר שבין הנהלת המפעל לבין העמותה, כמו העזרה שניתנה לעמותה על ידי הנהלת המפעל, ועדותו של מר בוקבזקה. יתרה מכך, קיימות במקרה שלפנינו ראיות נסיבתיות, כמו העדר הסבר סביר בשאלת מימון העמותה.

     אשר למידת השפעת המעביד על התארגנות ארגון עובדים, די בכך שהתנהגות המעביד מנעה מעובדי המפעל חופש בחירה בשאלה אם רוצים הם להצטרף לארגון עובדים, ואם כן לאיזה ארגון. על מנת שארגון יהיה "איגוד מפעלי/ארגון מטעם" יש צורך בהוכחה סבירה בעניין זה, אך אין להטיל על הארגון היריב חובת הוכחה מעל לרמת ההוכחה האזרחית בדבר מאזן ההסתברויות. בבואו לקבוע אם הוכח שארגון הוא "איגוד מפעלי/ארגון מטעם" על בית הדין להתחשב במכלול נסיבות המקרה, לרבות שאלת קיומו של "איגוד מפעלי/ארגון מטעם" ככלי בידי הנהלת המפעל במטרה להכשיל פעולות התארגנות של ארגון עובדים קיים, במקרה דנן ההסתדרות. בארה"ב, לדוגמה, נפוצה "התמחות" בהכשלת התארגנות, ולרשות האנשים העוסקים בכך, בעיקר עורכי דין ויועצים בתחום יחסי עבודה ומשאבי אנוש, עומד מגוון כלים כדי להכשיל ארגון עובדים אמיתי ולהביא להצלחת "איגוד מפעלי/ארגון מטעם". לעומת זאת, ייתכנו מקרים בהם השפעת המעסיק על פעולות ההתארגנות תהיה זעירה ואף שלא מתוך כוונה להשפיע על בחירת עובדיו, ולא יהיה בה כדי להפוך ארגון תמים ל"איגוד מפעלי/ארגון מטעם".

     במקרה דנן אין ספק בעיני כי מידת ההתערבות של הנהלת נותב בהתארגנות ובעיקר בהקמתה של העמותה היתה משמעותית ביותר, ויש בכך כדי לפסול את ההכרה בעמותה כארגון עובדים. מנהלים בכירים במפעל, כמו מנכ"ל חיפה כימיקלים-דרום, מר בני פטר, מנהל משאבי האנוש מר קבלק, ומנהל הייצור במפעל, מר ליאור עוז, הפגינו בגלוי את תמיכתם בעמותה; העמותה קיבלה סיוע ארגוני מהמעביד; המעביד אף מנע מהארגון היריב (ההסתדרות) להיכנס למפעל והפלה את העמותה לטובה ביחס להסתדרות.

 

העמותה אינה ארגון עובדים

 

12. משהגענו למסקנה, כי הנהלת נותב התערבה בהתארגנות העמותה, עולה כי העמותה הינה "איגוד מפעלי/ארגון מטעם". במשפט העבודה ארגון שכזה אינו מוכר כארגון עובדים. ארגון עובדים הוא ארגון חופשי, שהמעסיק אינו מתערב בהקמתו או במאבקו מול ארגון עובדים אחר. זכות היסוד לחופש ההתארגנות מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו והוכרה פעמים רבות בפסיקה, הן של בית המשפט העליון והן של בית דין זה.[29]  מכאן עולה, כי העמותה אינה יכולה להיות הארגון היציג של עובדי נותב.

     בהתנהגותה פגעה הנהלת המפעל בזכות ההתארגנות של עובדי המפעל, אשר רשאים להחליט האם להתארגן ובאיזה ארגון הם בוחרים להתארגן, על פי רצונם החופשי, ללא התערבות מעסיקיהם. מדובר בזכות חוקתית ועלינו להגן עליה.

     בכך ניתן היה לסיים את פסק הדין, אולם אני מוצא לנכון להוסיף מספר מילים בנוגע לסוגיות נוספות הקשורות ב"איגוד המפעלי/ארגון מטעם" וב"איגוד המקצועי" שהתעוררו אגב ניהולו של המשפט.

 

המנהלים והמנהלים הזוטרים

 

13. האם המנהלים הזוטרים מנועים מלהשתתף בהתארגנות של ארגון עובדים המתמודד על היציגות במפעל מול ארגון עובדים אחר? התשובה המסורתית במדינות רבות, כמו ארה"ב, היא שמנהלים זוטרים אינם רשאים להשתתף בהתארגנות מפעל או להיות חברים בארגון עובדים. המנהלים הם נציגיה של החברה, הם המבצעים את מדיניות החברה, הם המייצגים את החברה בעיני עובדיה. למנהלים השפעה מיוחדת על העובדים, משום שהם הקובעים את גורל העובדים במקום העבודה ומפעילים את מרותם מבחינת מתן הוראות וקביעת תנאי העבודה. יתרה מזאת, הגדרת "מנהל" בסוגיה זו כוללת "ממונה" ו"מנהל עבודה" על העובדים, כמו הממונה הזוטר,  ה- foreman במפעל התעשייתי בארה"ב.

     אולם, יחסי העבודה בישראל התפתחו אחרת. אנו המקום היחיד בעולם בו ארגון העובדים הקים מפעלים כדי לספק עבודה לחבריו ולבסס משק ל"מדינה שבדרך". על רקע זה מנהלים בכירים אף היו חברים בהסתדרות והועסקו מכוח הסכם קיבוצי. עד היום קיימים מקומות מאורגנים בהם ההסכם הקיבוצי חל על כל עובדי המפעל, לרבות מנהליו. בענף הבנקאות, לדוגמה, המנהלים המורשים הם חברי הארגון היציג. עם זאת, התופעה האמורה פוחתת בשנים האחרונות, והיום במרבית המפעלים ההנהלה הבכירה מועסקת על פי חוזים אישיים, ואינה מיוצגת על ידי ההסתדרות או ארגון עובדים אחר.

     בהתחשב במגמה הברורה, לפיה מועסקים מנהלים בכירים ואף מנהלים בדרגי הביניים בחוזים אישיים, ללא ייצוג של ארגון עובדים, ובעיקר בעקרון השוויון, נראה לי שבמפעל ששני ארגונים טוענים בו להיותם הארגון היציג, אין מקום למעורבות של מנהלים בכירים או מנהלים בדרגי הביניים בהתארגנות. בכל מקרה, לצורך ההכרעה במקרה דנן די לקבוע, כי ההנהלה הבכירה של המפעל, ובעיקר מנהל משאבי האנוש, אינה רשאית להשפיע על התארגנות עובדי המפעל. על בית הדין לקבוע בכל מקרה ומקרה, על פי מכלול נסיבותיו, מיהם המנהלים המנועים מלהשתתף במאבק בין שני ארגונים. אין לקבוע כלל גורף לגבי כל מקומות העבודה, אלא יש לקבוע הנחיות שיבטיחו לעובדים חופש בחירה בהחלטתם האם להצטרף או לא להצטרף לארגון עובדים. עלינו להתחשב לצורך כך בהקשר התעשייתי ובמקובל באותו מקום עבודה ובאותו ענף.

     במקרה דנן קבענו מיהם המנהלים הבכירים על סמך תרשים המבנה הארגוני של חברת נותב, שצורף לתצהירו של מר קבלק. תצהיר זה הוגש ביוזמת בית הדין כדי להבהיר את האמור בעדויות ששמענו. מעיון בתרשים עולה כי מנהל האתר אחראי על כל פעולות המפעל, ומנהל הייצור, מנהל משאבי אנוש ומנהל האחזקה הם האחראים ישירות על מנהל האתר ואחראים על הנעשה ועל העובדים בתחומם. מכאן עולה שהם מהווים חלק מההנהלה הבכירה של המפעל. בכל מקרה, היותו של מר קבלק חבר העמותה ותומך בה מלכתחילה מהווה, בנסיבות המקרה, התערבות שלא כדין בהתארגנות של ההסתדרות והעמותה. לכל הדעות, מנהל משאב אנוש הוא עובד בכיר המייצג את הנהלת המפעל בכל הנוגע לכוח אדם ויחסי עבודה במפעל.

     לדידי, מנהל הייצור הוא מנהל בכיר במפעל, שאינו יכול להיות מעורב בהתארגנות של העמותה או ההסתדרות. מנהל המתקן הוא בדרג ביניים, ואנו זקוקים לפרטים נוספים כדי להגיע למסקנה סופית אם הוא יכול להיות מעורב בהתארגנות כאשר יש שני ארגוני עובדים מתחרים. עם זאת, על פי חומר הראיות שלפנינו תשובתי הלכאורית היא שמנהל מתקן אינו יכול להיות פעיל בהתארגנות נשוא תובענה זו, שכן הוא נתפס בעיני העובדים והנהלת המפעל כנציג ההנהלה. מנהל העבודה (שנקרא גם ראש צוות) אינו מנהל בכיר, ורשאי להשתתף בפעילות ההתארגנות.

     מר בוקובזה, שהעיד מטעם הנתבעת, תיאר את חלוקת רמות הניהול במפעל להנהלה בכירה, הנהלה בכירה פחות וצוות ניהולי (פ/31). לתפיסתו, כמנהל עבודה הוא לא היה מנהל בכיר אלא מנהל זוטר, עליו אחראי מנהל מתקן (מר רועי כהנא), הכפוף למנהל הייצור.

     בעת התארגנות עובדי מפעל על ידי שני ארגוני עובדים מתחרים אין מקום שמנהל בכיר, ובמיוחד מנהל משאבי אנוש, יצטרף לאחד הארגונים ויפעל בפומבי לסייע לו. יתרה מזאת, אין מקום שהוא יסייע לארגון אחד על פני השני או יביע דעה בפני העובדים באיזה ארגון הוא תומך. יצוין, כי תקנון העמותה מונע ממנהל בכיר, כמו מנהל משאבי אנוש, להיות חבר ועד העמותה (פ/10). ועוד, מר דיין העיד כי בעיניו מר בוקובזה הוא מנהל (פ/11). לעומת זאת, לא הייתי מונע ממנהלים זוטרים, כמו מנהלי עבודה, להצטרף לארגון עובדים או להיות פעילים במאבק בין שני ארגונים.

     נוסף על כך, אין מקום שמנהל בכיר יאמר למנהל זוטר שהוא "בגד בהם" כאשר הצטרף להסתדרות. מכאן, כי דבריהם של משה הלפמן (מנהל האתר) וליאור עוז (מנהל הייצור במפעל) למר בוקובזה (פ/31), שהוא "בגד בהם" כאשר הצטרף להסתדרות, מהווים התערבות שלא כדין בהתארגנות.

 

 

 

העובדים שנטלו חלק בהקמת העמותה

 

14. עלי להוסיף את התרשמותי, כי לפחות חלק מנציגי העמותה שהעידו בפנינו פעלו בתום לב כדי ליצור התארגנות אלטרנטיבית לזו מטעם ההסתדרות. הם הסבירו לבית דין זה, כי חששו שההסתדרות לא תעניק לעובדי נותב תשומת לב משום שהם קבוצה קטנה, במיוחד בהשוואה למפעלים אחרים באזור. נציגים אחרים של העמותה לא היו מעונינים בהתערבות ההסתדרות במפעל לאור היחס השלילי שלהם כלפיה. לו הצטרפו לעמותה מרצונם החופשי, ללא התערבות מעסיקם, לא היתה סיבה למנוע מהם להתארגן כארגון עובדים עצמאי.

     מר גבריאל נידם, שהעיד מטעם העמותה, אמר שעל אף חברות מנהלים בעמותה, לא הופעל עליו לחץ להצטרף אליה [פ/27]. אולם, אפילו קיבלנו עדות זו כנכונה, המבחן להפעלת לחץ אינו רק סובייקטיבי, אלא אובייקטיבי, והוא פועל יוצא של מכלול העובדות. עדותו של עובד אחד, שהצטרף לעמותה מרצונו החופשי, אינה משנה את התמונה הכללית, המצביעה על התערבות שלא כדין של הנהלת נותב בהתארגנות.

     אין ראיה כי נציגי העמותה היו מקימים את העמותה לולא קיבלו תמיכה ועידוד מטעם נציגי הנהלת המפעל. עד להקמת העמותה לא היתה כל פעולה של קבוצת עובדים במפעל כחלק ממגמת התארגנות. ללא תמיכת המפעל סביר להניח כי יוזמי הקמת העמותה לא היו מוציאים כסף מכספם הפרטי על מנת לממן את הצעדים הראשונים של ההתארגנות.

     מטרתם של העובדים שהקימו את העמותה היתה כפולה: מטרה אחת - הקמת ארגון עובדים, ומטרה שנייה - למנוע מההסתדרות לארגן את המפעל. בכך אין כדי לפסול את התארגנות העמותה. שלילת מעמדה של העמותה נובעת מהתערבות המעסיק, נותב, בהתארגנות העמותה.

       נציגי העמותה שהעידו בפנינו הכשילו את פעילותם להקים ארגון עובדים כאשר ביקשו וקיבלו סיוע מהנהלת נותב. הארגון שהם מבקשים להקים, היינו - העמותה, אינו חופשי לייצג את האינטרסים של העובדים. העמותה מחויבת להנהלת המפעל בשל הסיוע הרב שניתן לה. הנציגים הנבחרים של העמותה יודעים היטב, כי אם ייצגו את העובדים כמו נציגי איגוד מקצועי של ממש - גורלם עלול להיות דומה לזה של הנציגים הנבחרים מטעם ההסתדרות, שפוטרו בשל פעילותם במאמץ לארגון עובדי המפעל.

 

האם ההסתדרות היא הארגון היציג?    

 

15. בהחלטותינו ציינו את הפלוגתא שעניינה, האם ההסתדרות או העמותה מהוות את הארגון היציג במפעל נותב. אולם, משנפסלה העמותה כארגון עובדים, השאלה שנותרה על הפרק היא האם ההסתדרות היא הארגון היציג. שאלה זו התבררה בבית הדין האזורי, שעמד להחליט בעניין. בבואו להכריע בשאלה זאת מתנהל ההליך בין ההסתדרות לבין המפעל, והעמותה אינה בעלת דין. על כן, הדרך הנכונה להכריע בשאלת היציגות של ההסתדרות היא הכרעה על ידי הערכאה הראשונה, עליה רשאי כל בעל דין להגיש ערעור לבית דין זה.

 

 

התייחסות לשאלות נוספות שהתעוררו בדיון זה

 

16. מקובלת עלינו טענת בא כוח העמותה, כי ההסתדרות אינה ארגון העובדים היחיד בארץ וככל שעובדים רוצים להתארגן בארגון אחר - זכותם לעשות כך. ואכן, קיימים ארגונים אחרים, שאינם אורגנים של ההסתדרות הכללית, וביניהם: ארגון המורים העל-יסודיים; הסתדרות המורים; ההסתדרות הרפואית בישראל; הסתדרות העובדים הלאומית; ארגון סגל המחקר במערכת הביטחון; עובדי המחקר בשירות המדינה; אגודת העיתונאים; ארגון פרקליטי המדינה, ועוד. כמו כן, החוק אינו פוסל הכרה בארגון עובדים של עובדי מפעל אחד, אם כי כוחם של ארגוני עובדים נובע, בין היתר, מצירוף עובדים ממפעלים רבים התומכים זה בזה.

     לעומת זאת, ל"איגוד מפעלי/ארגון מטעם" אין זכות קיום במדינה דמוקרטית. אין מקום לארגונים המתיימרים להיות ארגוני עובדים, אך בפועל הם כלי למימוש רצונותיו של המעביד. ארגון כזה אינו חופשי לייצג את העובדים.

 

17. בית הדין האזורי הביע תרעומת על התנהגות הנהלת המפעל. לדעתו, מטרת הנהלת המפעל עת ביקשה לקיים משא ומתן עם ההסתדרות, והגישה בקשה משותפת לה ולהסתדרות לדחות את מתן פסק דין בשאלה האם ההסתדרות היא הארגון היציג של עובדי נותב, היתה להרוויח זמן כדי להביא להקמת ארגון עובדים אחר.

     לעומת זאת, רשמנו את דברי בא כוח נותב, עו"ד נחום פיינברג, אשר אמר בתחילת הדיון (טרם נמחקה החברה כנתבעת בהליך), כי מעסיק המנהל מפעל 11 שנים ללא ארגון עובדים מתקשה לעכל את המעבר למפעל מאורגן, אולם המפעל מכיר בחובותיו לנהל משא ומתן עם הארגון היציג במפעל. ועוד, עמדתו היתה כי המעסיק אינו רשאי להיות מעורב בהתארגנות, אם כי נראה שדעה זו לא הגיעה לידיעת מנהלים רבים במפעל.

 

 הערה נוספת על התארגנות מפעל

 

18. התארגנות מפעל היא תופעה חדשה יחסית ביחסי העבודה הישראלית. רוב רובם של חברי ההסתדרות הכללית בעבר הצטרפו לארגון ללא שהיה צורך בפעולות התארגנות, בשל חברותם בקופת חולים, העסקתם בחברות הסתדרותיות (בעבר כ- 25% מהמשק נשלט בידי חברת העובדים), או על סמך השקפתם. היום, כאשר כשני שליש מכוח האדם בארץ אינו מאורגן ורק כ- 10%-15% מכוח האדם במגזר הפרטי מאורגן, מעורבת ההסתדרות מפעם לפעם בהתארגנות מפעלים. אין חקיקה רבה הקובעת כללים המיועדים לשמור על זכות העובד להצטרף או שלא להצטרף לארגון עובדים. חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז - 1957 קובע מהו שיעור העובדים המאורגנים הדרוש כדי שארגון עובדים יוכר כארגון יציג. סעיף 19 לאותו חוק קובע כי השתתפות בשביתה משעה את יחסי עובד-מעסיק. כמו כן, סעיף 44 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט - 1959 אוסר על לשכת שירות התעסוקה לשלוח עובדים למקום בו מתקיימת שביתה, במקום העובדים השובתים. אולם, אין התייחסות בחקיקה לשאלות רבות המתעוררות כתוצאה מהניסיונות לארגון מפעלים. בהעדר חקיקה מוטלת על בתי הדין לעבודה המשימה לקבוע כללים לגבי המותר והאסור במהלך התארגנות עובדים.

     שאלה מרכזית אחת, שאין לה תשובה בחקיקה היא, מה המועד לחישוב שיעור ההתארגנות לצורך קביעת ארגון יציג? בפסיקה שדנה בשאלות הנוגעות להתארגנות מפעל נאמר, כי המועד לקביעת היציגות, היינו - מדידת שיעור החברים בין חברי המפעל, הוא היום בו מודיע ארגון העובדים להנהלת המפעל כי לטענתו הוא מהווה את הארגון היציג של עובדי המפעל.[30]  כמו כן, נקבעו בפסיקה מבחנים לקביעת יחידת המיקוח במפעל.[31]  לעומת זאת, יש מדינות (כגון: ארה"ב, קנדה, אנגליה ועוד), בהן נערכו בחירות בין עובדי המפעל כדי להכריע אם הם רוצים שארגון עובדים מסוים ייצג אותם.[32] במצב כזה המועד לקביעות יציגות הוא מועד קיום הבחירות. אין מקום לקיום בחירות במקרה דנן, אולם ככל שהיו שני ארגוני עובדים המתמודדים על יציגות עובדי מפעל או יחידת מיקוח אחרת ייתכן שזאת דרך נכונה להכריע מי מהם הוא הארגון היציג.

     נוסיף, כי גם ביטול החברות בארגון עובדים צריך להיות מרצונו החופשי של העובד, ללא לחץ או השפעת המעסיק. במקרה שלפנינו, לא זה היה המצב, וכאמור לעיל מכתבי עובדי המפעל על רצונם שלא להיות מיוצגים על ידי ההסתדרות נכתבו על פי בקשת או המלצת ממונים עליהם ובעקבות התערבות נותב בהליך ההתארגנות.

     לסיכום, הדעה הרווחת ביחסי עבודה היא, כי ארגוני עובדים הם אבן היסוד של הדמוקרטיה במקומות העבודה ושיש להם גם הצדקה כלכלית במשק תחרותי.[33]  הדמוקרטיה הישראלית מבטיחה לעובד את הזכות לבחור אם הוא רוצה ייצוג על ידי ארגון עובדים אם לאו. הבחירה היא של העובד ואין מקום להתערבות המעסיק בהחלטה זאת.

 

סוף דבר -

 

19. לאחר כל האמור לעיל, הגענו למסקנה כי העמותה אינה ארגון עובדים אלא "איגוד מפעלי/ארגון מטעם". משכך הדבר, אין היא רשאית להיות ארגון יציג של עובדי נותב.

     בית הדין האזורי יכריע בשאלה האם ההסתדרות הינה הארגון היציג של עובדי המפעל. לא מותר להוסיף, כי משהביע בא כוח המפעל נכונות לנהל משא ומתן עם הארגון היציג של עובדי המפעל, יש לצפות כי המפעל יעמוד בדיבורו.

     לאור היחסים המעורערים בין עובדי המפעל, אנו ממליצים לחברי ועד ההסתדרות ולחברי ועד העמותה לבוא ביניהם בדברים, על מנת לנסות ולהתאחד לארגון אחד, שבכוחו יהיה לנהל משא ומתן עם נותב. הליך גישור בין חברי הוועדים של שני הארגונים ובין ועד ההסתדרות לבין הנהלת המפעל יכול לסייע בשיפור יחסי העבודה במפעל ובשיבה אל דפוסים מקובלים של יחסי עבודה.

     מאחר ומדובר בסכסוך קיבוצי אין צו להוצאות.

 

השופט עמירם רבינוביץ – אני מסכים עם עמדת הנשיא.

 

השופטת נילי ארד – מקובלת עלי עמדת הנשיא.

 

נציג עובדים, מר רן חרמש – אני מצטרף לעמדת הנשיא.

 

  נציג מעבידים, מר הלל דודאי

 

1.     רגישות הנושאים העומדים להכרעה וההשלכות על מערכת יחסי העבודה

 

רגישותן של הסוגיות העולות מהדיון בתיק זה וההשלכות של פסק הדין על מערכת יחסי העבודה הקיבוציים, לא רק על יחסי העבודה במפעל התובעת, אלא על יחסי העבודה בגופים וארגונים רבים בישראל, מחייבות זהירות מרובה ושיקול דעת מעמיק.

להכרעה בתיק זה יש השפעה בעלת משמעות ניכרת על מעמדה של ההסתדרות החדשה, שכן, אם תתקבל התביעה כלשונה הרי שלכאורה לא תהיה מניעה להתארגנות של עמותות דומות בכל מקום עבודה, בעיקר בלתי מאורגנים. 

אחת מהבעיות החמורות הקיימות בתיק זה נובעת מהעובדה שהחקיקה בנושאים העולים מהתביעה הנה מועטת ביותר, ולמעשה למעט מספר סעיפים בדבר חופש ההתארגנות של העובדים בחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז – 1957 ועקרונות כלליים שנקבעו בבג"צ 7029/95 (בג"צ עמית), אין בחקיקת העבודה התייחסות ישירה לשאלת ארגון העובדים בארגון דוגמת הארגון העומד בפנינו, ועוד יותר מכך אין התייחסות לשאלת הארגון היציג בנסיבות השוררות בתיק זה. מכך עולה כי לא רק שאין בפנינו הנחיה של החוק אשר תנחה אותנו, לפחות במישור העקרוני, אלא שפסיקתנו תשמש תקדים, וזאת לא רק עקב העובדה שמדובר בפסק דין של בית הדין הארצי, אלא גם עקב אי קיומה של חקיקה מנחה בנושאים המונחים לפתחנו.

נראה לי כי בנסיבות המתוארות לעיל הופך נושא שיתופם של נציגי ציבור במותב להיות חיוני ביותר, שכן במקרה העומד לפנינו - ההכרעה אינה יכולה לבוא אך ורק מתוך פרשנות של החוק (שכאמור אינו מספק תשתית מספקת במקרה זה), אלא היא חייבת להיות בנויה על שיקולים עקרוניים שסביבת יחסי העבודה, על היבטיה השונים והמורכבים, וכן הידע והניסיון של נציגי הציבור, ישמשו לה בסיס.

הזהירות ושיקול הדעת המתחייבים בעניינינו נובעים, בין השאר, גם מכך שכל פסיקה שנפסוק עשויה להביא לכפייה של יחסי עבודה קיבוציים בארגון שעד כה לא שררה בו תרבות של יחסי עבודה קיבוציים, על כל המשתמע מכך, הן לגבי העובדים והן לגבי הנהלת הארגון. לא רק זאת, אלא שלפחות לאחרונה קיבלו יחסי העבודה בארגון זה גוון כהה של אלימות שיש לשרשה לאלתר. בסיטואציה המיוחדת בה שרוי הארגון תהיה זו משימה סיזיפית להחדיר מערכת הוגנת ורגועה של יחסי עבודה קיבוציים ויש לקוות שפסיקתנו אכן תצליח לעשות זאת. בהמשך הדברים אמליץ על בניית מנגנון מתאים שיעזור במשימה קשה זו, ולו לתקופת ביניים האמורה להיות קריטית להמשך יחסי העבודה בארגון.

 

2.  הצדדים לסכסוך

 

לפני שאוכל להתייחס למעמדם, מעשיהם ומחדליהם של הצדדים לסכסוך זה אני מוצא עצמי חייב להתייחס לנושא העדויות והתצהירים בתיק זה.

בדרך כלל לא עומדות בפני בית הדין הארצי שאלות של מהימנות עדים ושל תצהירים וכן התלבטות איזה משקל יש ליתן לראיות המוצגות בפני בית הדין. במקרה זה, עקב היות בית הדין הארצי הערכאה הראשונה הדנה בסכסוך, עומדות שאלות אלה בפנינו, ולצערי, אין לי אלא לקבוע שככל שהדברים נוגעים להחלטותי ולהכרעותי בתיק העומד בפנינו - המשקל שאייחס לעדויות ולתצהירים של עדי שני הצדדים יהיה קטן ככל האפשר ואידך זיל גמור.

 

2.1    ההסתדרות

 

2.1.1 ההסתדרות נכנסה לפעילות במפעל חיפה כימיכלים דרום בע"מ (להלן-נותב) ביום 15 במאי 2003 (ראה סעיף 3.1 בסיכומי ההסתדרות מיום 15 אוקטובר 2003 בביה"ד הארצי) בעקבות פיטורי עובד ונסיונות התארגנות של עובדים בהקשר לפיטורים אלה.

2.1.2 באשר למועד ולנסיבות הקמת הועד על ידי ההסתדרות קיימים חילוקי דעות ואין בכוונתי להכריע בחילוקי דעות אלה, שכן להערכתי אין לדברים אלה השפעה מהותית על הכרעת הדין.

2.1.3 בין הימים 21 במאי 2003 ועד 3 ביולי 2003 התקיימה שביתה שהוכרזה על ידי ההסתדרות ואשר השתתפו בה חלק מעובדי נותב ( אינני מתייחס כאן לאלימות אשר ננקטה כנראה במידה כזו או אחרת על ידי כל הצדדים שהיו מעורבים בהליך).

2.1.4 בין התאריכים 22 ביוני 2003 ועד 2 ביולי 2003 התקיימו בבית הדין האיזורי בבאר שבע דיונים בבקשת נותב לצו מניעה ובשאלת היציגות של ההסתדרות בנותב. תוך כדי הדיונים החל גם מו"מ בין הצדדים אשר "התפוצץ" בתוך מספר ימים.

2.1.5 לפני מאי 2003 לא היתה להסתדרות רגל או יד בנותב וכמובן שלא היה גם ועד עובדים מטעמה. אין חולק על כך שגם לפני חודש מאי 2003 פוטרו עובדים מנותב, אולם ההסתדרות לא ניסתה להתערב במקרים אלה.

2.1.6 כאמור קיימים חילוקי דעות לגבי המועד המדויק בו הוקם הועד על ידי ההסתדרות ולגבי נסיבות הקמתו. אולם לא קיימים חילוקי דעות על כך שהועד לא נבחר בבחירות חופשיות וחשאיות על ידי העובדים, אלא מונה כנראה על ידי ההסתדרות, או על ידי מספר מצומצם ביותר של עובדי נותב.

2.1.7 אמנם נטען על ידי ההסתדרות (והוכחש על ידי נותב) כי נמנע ממנה לקיים אסיפות עובדים בתוך המפעל, אולם גם מעדויות עובדי נותב ששימשו כעדים מטעם ההסתדרות עולה כי ההסתדרות העמידה לרשותם אולם במועצת פועלי דימונה. אם כך - עולה תהייה מה מנע מההסתדרות מלקיים אסיפת עובדים באולם זה שבו לא יכול היה גורם כל שהוא למנוע ממנה מלהציג את עמדתה בפני העובדים ואף לערוך בחירות חופשיות מלחצים של גורמים חיצוניים או פנימיים דוגמת הנהלת נותב.

2.1.8 בעיה שהיתה קשה לפיצוח היתה שאלת טופסי ההצטרפות להסתדרות. לאחר מסכת ממושכת ומורכבת של טענות וטענות נגדיות הוצגו לבסוף טופסי ההצטרפות מהם עלה כי אכן ,כטענת העמותה, הוחתמו המצטרפים על התחייבות לתשלום בשווי של שתי שנות חברות בהסתדרות , גם אם יפרשו לאחר תקופת חברות קצרה משנתיים.

2.1.8 לשאלה אם ההסתדרות באה בידיים נקיות לסכסוך זה אין תשובה חד משמעית ככל העולה מהאמור בפרק זה ובהמשך הדברים.

 

2.2   העמותה 

 

2.2.1 גם לגבי נסיבות הקמתה של העמותה קיימים חילוקי דעות מהותיים  בין הצדדים. חילוקי הדעות אף מחריפים באשר למטרות האמיתיות של הקמת העמותה. בקליפת אגוז ניתן לומר כי לטענת ההסתדרות עומדת הנהלת נותב מאחורי הקמת העמותה והפעלתה ואילו העמותה טוענת כמובן - להד"ם.

2.2.2 אין חולק על כך כי ביום 29 ביוני 2003 נסעו מר דיין, שנבחר לאחר מכן ליו"ר העמותה, ועוד שלושה מעמיתיו לעורך דין גל וחזרו משם לאסיפת עובדים שהתקיימה באותו יום בשעות אחה"צ בחצר המפעל. לאותה אסיפה הגיע מר דיין עם תקנון מוכן של העמותה ועם טופסי הצטרפות, ואכן בסיומה של האסיפה וביום שלמחרת חתמו 111 עובדים מתוך כ- 150 עובדים של נותב על טופסי הצטרפות לעמותה ומתוכם חתמו כ 36 עובדים על טופס ביטול חברות בהסתדרות.

לטענת ההסתדרות מעלה החתימה המהירה של של עובדים כה רבים בתוך זמן כה קצר תהיות, ואכן, לדעתי יש מקום לתהייה כזו.

2.2.3  מהראיות עולה כי באותו תאריך ניתן לעו"ד גל צ'ק על סך 5000 ₪ על חשבון שכר טרחה וכי הצ'ק נמשך מחשבונו הפרטי של מר רפי בללי אשר תפקידו בנותב הוא מנהל לוגיסטיקה והוא מנהל זוטר הממונה על שבעה עובדים (ראה גם סעיף 2.2.5 להלן). לטענת ההסתדרות המימון של תשלום זה ושל תשלומים נוספים הכרוכים בהקמת העמותה ותפעולה מגיעים מהנהלת נותב ואילו העמותה מכחישה זאת מכל וכל וטוענת כי לכל העלויות קיים מקור לגיטימי של מימון כמו דמי חבר ומס ארגון.

2.2.4  ההסתדרות אף טוענת כי להקמת העמותה קדמה ישיבה בביתה של אחת העובדות הבכירות בנותב ובה נרקמה המזימה של הקמת העמותה. כמו כן טוענת ההסתדרות כי החברות בעמותה נכפתה על העובדים על ידי מנהלים בנותב. כמובן שכל הטענות הנ"ל מוכחשות על ידי העמותה ועל ידי נותב ואין כל דרך לאמת או לבטל טענות אלה, שכן, כבר התייחסתי למעלה, בעדינות יתרה בנסיבות העניין, באשר לתחושותי בכל הקשור לעדויות הצדדים.

2.2.5  ההסתדרות טוענת שהצטרפותם של מנהלים לעמותה והשתתפותם ב"אסיפת היסוד" של העמותה וכן בבחירות לוועד העמותה יצרו לחץ על העובדים שחייבם להצטרף לעמותה. אין טענה מצד ההסתדרות לבחירה של מנהל לוועד העמותה.

יש להבהיר כי במהלך הדיונים נוצרה אי בהירות באשר להגדרת תפקידי ניהול ולהגדרה מי היא הנהלת המפעל. מתצהיר שהוגש על ידי הנהלת נותב על פי דרישת בית הדין עולה התמונה הבאה: בהנהלת המפעל מכהנים חמישה בעלי תפקידים בנוסף למנכ"ל שהוא עובד חיפה כימיקלים בע"מ ואינו עובד נותב. בדרג הנהלה בינונית/זוטרה מכהנים עוד כחמישה עובדים ומתחת להם עוד כחמישה עשר עובדים שאף שחלקם נקראים מנהלים אין הם כאלה על פי הגדרות מקובלות בכל תפישה ניהולית אלא הם מהנדסים, מנהלי עבודה וראשי משמרת. מרביתם של המנהלים הנ"ל אכן חברים בעמותה.

 האמור לעיל אינו מאפשר להימנע מהשאלה מה היה דינם של מנהלים אלה בעיני ההסתדרות אילו הייתה ההסתדרות הארגון היציג בנותב. ההסתדרות אכן מתפקדת במרבית המפעלים בישראל כארגון העובדים היציג ואין רבותא בכך שנאמר כי נהוג ומקובל במפעלים אלה כי מרבית המנהלים בכל דרגי הניהול הם אכן חברים בהסתדרות. השוואה זו ננקטת שהרי דין העמותה לענייננו כדין ההסתדרות ודין ועד העמותה כדין ועד העובדים באותם מפעלים. יש לזכור כי תקנון ועדי העובדים של ההסתדרות וחוקת ההסתדרות מאפשרים חברות של מנהלים בהסתדרות. לא רק זאת אלא שלצערנו אנו מוצאים לעיתים תדירות למדי בארגונים בהם ההסתדרות משמשת ארגון יציג מצב המנוגד לתקנון ועדי העובדים ולחוקה כאשר בוועדי העובדים מכהנים מנהלים החברים בהנהלות הארגונים, ולעיתים אף מצאנו כי מנהל משאבי האנוש בארגון מכהן כחבר בוועד העובדים.

2.2.6 כמו כן טוענת ההסתדרות כי עובדים תוגמלו או "נענשו" בשינוי תפקידם בארגון, או בפיטוריהם, על פי התייחסותם להסתדרות ו/או לעמותה. בדיקת הנתונים אשר נכללו בתצהיר נותב הנזכר בסעיף 2.2.5 לעיל מעלה כי בין החודשים מאי עד אוקטובר 2003 נערך שינוי אחד בהנהלה לפיו קודמה מנהלת מתקן P למהנדסת תהליך ראשית כאשר במקומה מונה מנהל מתקן K, דבר שאינו מהוה קידום בהיררכיה אלא שיבוץ מנהל בתפקיד מקביל לתפקיד אותו מילא. לתפקיד מנהל מתקן K מונה מהנדס התהליך של אותו מתקן, דבר שאי אפשר לראותו כחריג אלא כתהליך טבעי של קידום בתוך אותו מתקן. באותה תקופה נערכו עוד ששה שינויי שיבוץ שמרביתם העברת מפעילים ממתקן אחד למשנהו. שינויים אלה, הן בכמותם ביחס לתקופה, והן במהותם, הם טבעיים לחלוטין לארגון כמו נותב.

 בתקופה בה אנו עוסקים פוטרו שלושה עובדים על רקע של חבלה בציוד ובמכונות של המפעל בתקופת השביתה ועקב בעיות משמעת. עובדת אחת פוטרה עם סיום הפרוייקט בו הועסקה וחמישה עובדים פרשו על רקע של סיבות טבעיות של פרישה של עובדים ממקום עבודתם.

 מכל האמור לעיל לא ניתן לקבוע כי בתחום הארגוני נעשתה על ידי ההנהלה פעילות חריגה במפעל במטרה לעזור ולקדם את פעילות העמותה.

2.2.7 על אף כל האמור בפרק זה, ועל רקע האמור לעיל לגבי הראיות, לא ניתן לקבוע בוודאות כי להנהלת נותב לא הייתה כל נגיעה בפעילות העמותה וכי העמותה היא אכן וולנטרית, עצמאית לחלוטין ונקייה לגמרי משליטה כל שהיא של ההנהלה.

 

3.  עובדי נותב 

3.1.1 כאמור מועסקים בנותב כ – 150 עובדים. עובדים אלה אינם יודעים יחסי עבודה קיבוציים מהם, ועד לאחרונה ניהלו את מערכות יחסי העבודה שלהם, כל אחד כמיטב יכולתו מול הנהלת המפעל.

לאחרונה מצאו עובדים אלה את עצמם בעין הסערה, כאשר הם מחוזרים על ידי גופים מתחרים וכל אחד מגורמים אלה מבטיח להם הבטחות שאיש מהם אינו יודע מה מתוך כל ההבטחות האלו יקויים והאם מימוש ההבטחות אכן יהיה לטובת העובדים. 

3.1.2 אין באמור לעיל כדי לראות בקבוצת העובדים הזו משום עדר כבשים פותות שניתן להובילו לכל מקום. אדרבא, במהלך הדיון הופיע בפנינו מספר ניכר של עובדי נותב והתרשמתי כי הם עובדים ככל העובדים שנתקלתי בהם במהלך השנים ואני משוכנע שהם מסוגלים להכריע את גורלם, אם רק יאופשר להם לעשות זאת ללא התערבות חיצונית בוטה ובלתי הוגנת.

3.1.3 ההסתדרות ביקשה מאיתנו להכריז עליה כארגון העובדים היציג בנותב, בין השאר מתוך התייחסות לדיון בביה"ד האיזורי בבאר שבע ביום 25/6/03 משום ש: "בדיון זה התברר, והיה ברור לכל, כי הוכחה יציגות ההסתדרות במפעל". (עמוד 2 סעיף 3.2.2 בסיכומי ההסתדרות מיום 15 אוקטובר 2003, ההדגשה במקור). מבלי להיכנס לשאלה האם אכן הוכרזה ההסתדרות כארגון היציג במפעל ביום 25/6/03 אני מבקש לשאול האם יש לנהוג בעובדי נותב כבעבדים שדעתם באשר לגורלם אינה קובעת? הרי הוכח בפנינו שלמעלה מ 110 עובדים מתוך כ 150 עובדי נותב חתמו על מסמך הקובע שהם מבקשים להיות חברים בעמותה, ואלה מביניהם שחתמו בעבר על טופס הצטרפות להסתדרות (וכאלה לא היו רבים) הצהירו שהם מבטלים את חתימתם זו. האם יש מקום להתעלם מדעתם של כארבע חמישיות מתוך העובדים ולכפות עליהם מערכת יחסי עבודה שהם הצהירו מפורשות שאינם רוצים בה!

לדעתי חייב בית הדין לעסוק במקרה זה במציאות ולא בהיסטוריה, גם אם יש בסיס משפטי כל שהוא להיסטוריה זו. בסופו של דבר חיים העובדים בתוך מציאות מסוימת והם חייבים להמשיך ולחיות בה.

לא רק זאת, אלא עם כל הכבוד לדיני העבודה הנרחבים שנחקקו בישראל, עדיין אין הם יכולים לגבור על חוקי היסוד, וכפיית יחסי עבודה בניגוד לדעתם של כארבע חמישיות מהעובדים עומדת לדעתי בניגוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

3.1.4 אם מהאמור לעיל יבין הקורא כי לדעתי יש מקום לאשר את העמותה כארגון היציג של העובדים בנותב הרי אין לי אלא להפנות אותו לעמדתי השזורה לאורך כל פסק הדין בעניין אמינות הראיות שהובאו בפנינו על ידי הצדדים ולאמור בסעיף 2.2.7 לעיל בדבר עצמאותה של העמותה.

 

לדעתי, אם תישמע, יש לנהוג כאמור להלן.

 

4.  הליך בחירות אובייקטיבי  וחשאי

 

4.1.1  יש לבטל את כל ההסדרים שהופעלו מאז חודש מאי 2003, באופן חלקי או מלא, זמני או קבוע, בענייני בחירות וייצוג עובדים. יש להחזיר לעובדים את כל התשלומים ששילמו או חוייבו לשלם, לרבות תשלומים עתידיים מכל סוג שהוא.

4.1.2  בית הדין ימנה מטעמו מפקח/ים לעניין טוהר הבחירות וכשרותן. כמפקחים מתאימים יכולים לשמש המפקח על יחסי עבודה בדרום, או נציגי ציבור בביה"ד – נציג עובדים ונציג מעבידים במשותף, או כל גורם אובייקטיבי אחר שיש לו הכרות מעמיקה עם נושא יחסי עבודה.

4.1.3 המפקחים, לאחר סיור במפעל בהשתתפות הצדדים, יקבעו מועד לבחירות בהן יחליטו העובדים מיהו הארגון שהם רוצים שייצגם ביחסי העבודה שלהם מול הנהלת המפעל.

4.1.4  כמו כן יקבעו המפקחים מקום בתוך תחום המפעל שבו יוכלו הצדדים לקיים אסיפות עובדים לצורך הצגת עמדות הצדדים. אסיפות העובדים יתקיימו ללא הפרעה מצד גורמים כל שהם, מתוך המפעל או מחוצה לו. מועדי האסיפות יתואמו עם הנהלת המפעל על מנת שלא לפגוע ככל האפשר בסדרי העבודה. 

4.1.5 לשני הצדדים יינתן זמן שווה ותנאים שווים לצורך קיום האסיפות ולצורך קיום תעמולת בחירות הוגנת וללא אלימות.

4.1.6 המפקחים יהיו בעלי זכות הכרעה בכל שאלה ובעיה שיעלו במהלך הזמן עד לבחירות ובמהלכן.

4.1.7 המפקחים יקבעו את רשימות הבוחרים, מקום הבחירות, סדרי פיקוח על הבחירות וספירת הקולות וכן את משך הזמן שיעמוד לרשות הבחירות כך שלכל עובד תהיה הזדמנות לבחור ללא הפרעה כל שהיא.

4.1.8 המפקחים יפקחו על קיום הבחירות ועל סדריהן ויפסקו בכל בעיה שתתעורר במהלכן.

4.1.9  המפקחים, לאחר שיבדקו את הספירה, יאשרו את תוצאות הבחירות וידווחו עליהן לעובדים ולהנהלת המפעל.

4.1.10  אנו קובעים שהצד שיזכה בבחירות יוכר כארגון היציג של העובדים במפעל נותב לתקופה כפי שיפורט להלן. הארגון היציג יהיה רשאי לגבות מהעובדים דמי חבר ומס ארגון כמקובל בתחולה מ 1 ביוני 2003.

 

5.  ההליכים לאחר הבחירות

 

הנהלת המפעל הצהירה בפנינו כי היא תקבל כל תוצאה של הבחירות ותנהל מו"מ בתום לב עם הגורם שייבחר אנו מקבלים הצהרה זו כלשונה ואנו קובעים שההסדרים הבאים יחולו לאחר שייבחר הארגון היציג:

 5.1.1  ינוהל מו"מ מזורז ובתום לב בין הארגון היציג לבין ההנהלה על כריתת הסכם קיבוצי. איננו רואים סיבה שמו"מ זה יימשך יותר מאשר חודשיים ימים עד לכריתת ההסכם הקיבוצי.

5.1.2 ההסכם הקיבוצי ייחתם לתקופה של שלוש שנים לפחות בתחולה רטרואקטיבית מיום 1 ביוני 2003. בתקופת המו"מ ועד תום תוקף ההסכם לא יינקטו צעדים ארגוניים מכל סוג שהוא על ידי שני הצדדים.

5.1.3  במשך שנה ממועד כריתת ההסכם תחול תקופה של הטמעה ויישום של יחסי העבודה הקיבוציים במפעל (להלן – תקופת ההטמעה). בתקופה ההטמעה יעשו הצדדים מאמץ כן והוגן על מנת לבנות בהדרגה מערכת יחסי עבודה הוגנת ורגועה בנותב.

5.1.4  בתום תקופת ההטמעה ייערך בפיקוח המפקחים כאמור בסעיף 4.1.2 לעיל משאל בין העובדים בו יקבעו העובדים אם אכן עמד הארגון היציג בציפיותיהם. אם למעלה מ 50% מהעובדים יקבעו כי אכן עמד הארגון בציפיותיהם הרי מכאן ואילך יוכר הארגון כארגון עובדים יציג לכל דבר ועניין ויחולו עליו הוראות חוק ההסכמים בעניין ארגון עובדים יציג. אם, לעומת זאת, יקבעו למעלה מ 50% מהעובדים כי הארגון לא עמד בציפיותיהם יוכרזו בחירות חדשות אשר ינוהלו על פי ההליכים המפורטים בסעיף 4 רבתי לעיל והארגון שייבחר יהיה ארגון עובדים יציג לכל דבר ועניין ממועד הבחירות. במקרה בזה ינוהל מו"מ חדש עם הנהלת המפעל וההסכם הקיבוצי שייחתם יחליף את ההסכם שנחתם קודם לכן כאמור בסעיף 5.1.2 לעיל.

 

6. ארגון עובדים יציג מפעלי

 

הנני מודע לכך שפסק הדין מאפשר לכאורה הקמת ארגון עובדים יציג מפעלי ובכך הוא יוצר תקדים לפיו בכל מקום עבודה שאינו מאורגן ניתן יהיה להקים ארגון עובדים מפעלי.

אולם יש להבהיר שתקדים זה אינו חל על המגזר הציבורי ואף אינו חל על מקומות עבודה בהם המעסיק, או ארגון המעסיקים בו חבר המעסיק, כרת הסכם קיבוצי כללי, או הסכם מסגרת, או הסכם קיבוצי מיוחד, שעניינם הסדרת יחסי העבודה הקיבוציים, עם ארגון עובדים יציג, דוגמת ההסתדרות הכללית החדשה.

 

7. סוף דבר

 

תביעת העמותה נדחית ואף עמדת ההסתדרות הרואה עצמה כארגון העובדים היציג נדחית.

בנותב ייערכו בחירות כמפורט בסעיף 4 רבתי ויופעלו ההסדרים המפורטים בסעיף 5 רבתי.

אין צו להוצאות.

 

 

 

8.      בשולי הדברים

פסק דין זה נכתב בסמוך לסיום ההליך בבית הדין הארצי (בחודש נובמבר 2003) עקב תחושתי כי חיוני שבמפעל יוסדרו לאלתר יחסי העבודה ולא יושארו בחלל ריק. לצערי עקב נסיבות שאינן בשליטתי נתמשך הליך כתיבת פסק הדין של עמיתי למעלה משבעה חודשים נוספים ויתכן שאין כבר כל משמעות מעשית לפסק דין זה ככל שהדברים נוגעים למפעל נותב. אולם גם אם כך הדבר, ותקוותי היא שלא כך הוא, הנני משוכנע, כפי שכתבתי ברישא של פסק הדין, שיש לפסק דין זה חשיבות עקרונית וכי הוא יתרום למערכת יחסי העבודה.

 

נציג מעבידים, מר צבי עמית

 

פסק הדין בסכסוך שלפנינו עוסק בנושא רגיש מאין כמוהו בתחום יחסי העבודה, סוגיית חופש התארגנות. המקרה נשוא הדיון עוסק בעובדי מפעל חיפה כימיקלים דרום, המעסיק כ-150 עובדים. בעקבות סכסוך בין העובדים להנהלה, פנו חלק מן העובדים להסתדרות הכללית ו-64 מהם התארגנו במסגרתה. לאחר התארגנות זו, התארגנה עמותת עובדים, עמותת עובדי נותב, שאליה הצטרפו כ-80% מעובדי המפעל, 111 במספר, בהם כאלה שקודם לכן הצטרפו כחברים להסתדרות.

עמותה זו טוענת להיותה ארגון עובדים והארגון היציג במפעל. מנגד, טוענת ההסתדרות שעמותת נותב אינה ארגון עובדים, כמשמעתו במשפט העבודה, שכן היא יציר כפיה של הנהלת מפעל נותב/כימיקלים דרום.

 

בבואו לבחון סוגיה, אומר בפסק דינו כבוד הנשיא, סטיב אדלר כי "הזכות החוקתית לחופש ההתאגדות, הכוללת את חופש ההתארגנות, מעניקה לעובד זכות להצטרף או שלא להצטרף לארגון עובדים, כאשר החלטתו צריכה להיות מרצונו החופשי, ללא כל השפעה של מעסיקו". כבוד הנשיא מצטט את העיקרון הקבוע במשפט העמים, שאומץ בישראל, לפיו הקמת "איגוד מפעלי" או "ארגון מטעם"

(company union) נחשבת כדרך פסולה של מעסיק המבקש להשפיע על עובדיו, ופוגעת בזכות ההתארגנות של העובד, עד כדי כך שארגון כזה אינו נחשב ארגון עובדים.

 

השאלה היא האם עמותת נותב היא אכן "ארגון מטעם". תשובתו של כבוד הנשיא לשאלה זו חיובית. כבוד הנשיא מתבסס על כמה מן העובדות, שנפרשו בפנינו במסכת העדויות ואשר המכנה המשותף להן הוא יחס שלילי של הנהלת המפעל להתארגנות במסגרת ההסתדרות, בצד יחס חיובי להתארגנות המתחרה של העובדים, במסגרת העמותה. חלק מהעובדות המפורטות בפסק הדין של כבוד הנשיא, שנויות במחלוקת בין העדים מטעם ההסתדרות לעדים מטעם העמותה ובחלקן נתונות לפרשנויות שונות. כבוד הנשיא ורוב חברי המותב מאמצים את  העדויות שנשמעו מטעם עדי ההסתדרות והם סבורים כי די בכך כדי לצבוע את עמותת העובדים בצבעים של "ארגון מטעם" ולפסול לכן, את העמותה מלקבל מעמד של ארגון עובדים יציג.

 

כנגד זאת נציג הציבור, הלל דודאי, סבור שאין לעדויות של העדים מטעם ההסדרות כל יתרון על העדויות ההפוכות שהובאו מטעם העמותה. בכל מקרה, אין בעדויות אלו כדי לפסול את העמותה. מר דודאי בוחן חלק מן הטיעונים המשמשים את חברי המותב האחרים בהכרעתם כי העמותה היא ארגון מטעם וברובם של הדברים הוא מוצא שהם אינם חורגים מן המקובלות ביחסי העבודה בישראל ולכן אין בהם להצביע על כך שהעמותה היא "עושת דברה של ההנהלה" ועל-כן, אין בהם כדי לפסול את יציגותו של הארגון על פי משפט העבודה המקובל בישראל.

 

אני מצטרף לדעתו של מר דודאי. אין בכוונתי לחזור ולנתח את כל מסכת העדויות. לדידי על אף שברור שההנהלה העדיפה את התארגנות של העובדים במסגרת העמותה על התארגנותם במסגרת של ההסתדרות הכללית, הרי אין בכך, בשום פנים ואופן כדי לפסול התארגנות של 80% עובדים.

זכות התארגנות החופשית היא זכות יסוד, הנובעת מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. פסילתה של עמותת נותב, שהקימו העובדים ושלילת מעמדה כארגון יציג של העובדים, היא שלילת זכות יסוד. ולשם כך נדרש לטעמי, הרבה מעבר למה שהוכח בחומר הראיות. זאת, יש להדגיש, גם אם נאמץ לחלוטין את גרסת ההסתדרות.

כדי לפסול את עמותת נותב ולהגדירה כארגון מטעם, יש להוכיח, מעל לכל ספק, כי הארגון הוא עושה דברה של ההנהלה ופועל מטעמה. הוכחה כזו לא הובאה בפנינו. כל שהובא בפנינו, מסתכם במספר הקלות מנהליות שניתנו לעמותה בשלבי התארגנותה, כמו קיום אסיפה בשטח המפעל ועיכוב ההסעות. אכן, כאמור, יש בכך כדי ללמד שההנהלה מעדיפה התארגנות אותנטית של עובדים, על התארגנות במסגרת ההסתדרות, אך בין  כך לבין  הגדרתה של העמותה כארגון מטעם, רב המרחק.

גם הקביעה כאילו הצטרפות העובדים לעמותה, לא נעשתה מרצון חופשי, אלא היא תוצאה של  לחצים מצד הנהלת המפעל, אינה מעוגנת בראיות שהובאו בפנינו. לא מקובלת עלי הטענה שדי בכך שמישהו הביע דעה, ושכמה מנהלים זוטרים הצטרפו לעמותה (כפי שקיים גם לגבי חברות מנהלים בהסתדרות הכללית) ומנהלים אחרים בדרגי ביניים  ביקרו בשטח בשעת הבחירות - כדי ליצור לחץ והשפעה בלתי הוגנת על העובדים שהצטרפו לעמותה. טענה זו אינה תואמת לדעתי, את מציאות יחסי העבודה בישראל של המאה העשרים ואחת. ועובדה היא שלא נמצא אפילו עובד אחד בתוך כלל העובדים, שטען כי חתם על בקשת הצטרפות לעמותה, כתוצאה מלחץ של ההנהלה, או מחשש שיבולע לו בעתיד. אף לא מצאתי עדויות על פגיעה כזו באותם עובדים שהעדיפו להצטרף להסתדרות הכללית. אמנם במקרה אחד של נטען כי עובד חבר הסתדרות פוטר, אך ככל הנראה היה זה  מטעמים ניהוליים.

על-ולכן, מה  שקובעת, היא העובדה הפשוטה ש-111 עובדים, מתוך 150 עובדי המפעל, הצטרפו לעמותה. 103 מתוכם אף הצביעו בבחירות לוועד העמותה. העובדים האלו הביעו בכך את רצונם והם עשו זאת בקול ברור וחד. זו זכותם, זכות  הקבועה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. את זכות היסוד הזו אנו חייבים לכבד. ואם  רצונם של  הרוב המכריע של העובדים,שעמותת נותב היא שתייצג אותם  מול המעביד, חייב בית הדין הארצי לעבודה לתמוך בכך. ועל-כן דין בקשת עמותת נותב להתקבל.

 

נציג עובדים,מר אמנון כספי

 

     לאחר עיון מדוקדק בפסק ובאמירותיהם של חברי למותב, וללא התייחסות מפורטת למכלול הבעיות המהותיות העולות מכלל הנכתב,עמדתי הינה כדלקמן:

     הנני מצטרף לרישא בסעיף 7 "סוף דבר" בפסק דינו של נציג הציבור מר הלל דודאי. לעניין הסיפא- מצטרף אני לדעתו של מר הלל דודאי, בלי שאכנס לפרטים שעדיף שיוסכמו בין המעסיק,ההסתדרות ועמותת עובדי נותב.

    אוסיף בקשה למחוקק לתת דעתו למצב החוקי החסר בישראל: הסדרים מעוגנים בחוק ו/או בתקנות לעניין הקמתו כדין של ארגון עובדים-ומעסיקים, שלא לומר העדר הגדרות חוקיות מספקות לארגוני עובדים ומעסיקים.

     הנני מפנה תשומת לב לנוהלי אישורם של ארגוני העובדים בארה"ב (כפי שפורסמו על-ידי ה-NLRB) ולאלה של ONTARIO LABOR RELATIONS BOARD , קנדה, כדגמים בסיסיים אפשריים.

     אין לי ספק כי מעשה חקיקה ישראלי חייב יהיה לקחת בחשבון את האפיונים הייחודיים לישראל, אך עם זאת יהיה עליו להשתחרר מהעול המעיק משהו, והאנכרוניסטי  לא במעט, של העבר. מעשה החקיקה האמור חייב לשקול ולאזן היטב את הרצון ליצור ארגון עובדים חזק ואחראי, אך המוכן להגן על העובדים בתקיפות,אל מול דרישותיה של חברה וכלכלה של המאה העשרים ואחת-הגלובליזציה ותלות הגומלין של כל מדינה בכלל מדינות העולם.

     יהיה צורך למצוא את האבחנה, ואיזוני הכוח בין ארגון עובדים במגזר הפרטי לבין זה שבמגזר הציבורי - וכל אלה באיזון הנאות שבין תפיסה דמוקרטית ליכולת המעשית לביצוע ההסדרים שיחקקו הלכה למעשה.

 

נציג הציבור, פרופ' רן חרמש

 

אני מסכים עם עמדת הנשיא.

 

ברצוני לצרף את ההערות הבאות:

 

1.      התארגנות עובדים וההליך המשפטי

הספרות יודעת לספר שיוזמה להתארגנותם של עובדים נתקלת במקרים רבים במעסיק עוין, אשר יעשה כל שלעיל ידו למנעה. במערכת יחסי עבודה תקינה, צריך נושא זה להיות מוכרע אך ורק על בסיס רצונם החופשי ונחישותם של העובדים, ירצו, יתארגנו, לא ירצו, לא יתארגנו. מתפקידה של המערכת המשפטית לסייע לעובדים לקבל את הכרעתם בצורה חופשית וללא התערבות המעסיק.

הספרות יודעת לספר על מקרים רבים בהם התערבו מעסיקים במקומות עבודה לא מאורגנים וניסו למנוע כניסתו של ארגון עובדים למתחמם. פעמים הייתה זו התערבות גלויה, אך על פי הרוב, סמויה ומאחורי הקלעים. בנתונים אלה:

א.    אסור למערכת המשפטית לאפשר לצדדים המעוניינים, ויהיו אלה המעסיק, איגוד מטעם, או אף איגוד אוטנטי, למשוך זמן ולגרור את הנושא לדיונים משפטיים ממושכים. מן הראוי היה שנושא זה יטופל באותה דחיפות כפי שמטופל סכסוך קיבוצי ואף במיידיות רבה יותר.

ב.     אין המערכת המשפטית יכולה להגביל עצמה לעדויות בלתי ניתנות לערעור ולמבחני תוקף פליליים. עצם אימוץ נוהל משפטי מדוקדק עלול להסיט את הנושא ממסלולו העיקרי, קרי הכרעה חופשית של העובדים אם מעוניינים הם להתאגד או לא.

 

 

2.      תמיכה מוסדית להתארגנות עובדים

השלבים הראשונים של התארגנות עובדים הם בדרך כלל בעיתיים, נציגי העובדים הם בלתי מיומנים, ההנהלה – עוינת, נוהלי התקשורת בין נציגות העובדים לבין העובדים ובין הנציגות למעסיק היא בלתי ממוסדת. מתפקידו של האיגוד המקצועי, קרי (במקרה הנוכחי) ההסתדרות הכללית החדשה, לספק לנציגות המקומית הדרכה וסיוע צמוד. עם זאת, יחסי עבודה כשמם כן הם, אלה הם יחסים בין שני צדדים, נציגות העובדים והמעסיק. ההסתדרות יכולה לסייע לנציגות העובדים, ברוב המקרים אין היא יכולה לסייע למיסוד היחסים. נושא זה זקוק לסיוע של צד שלישי, ניטראלי, והכתובת המתאימה ביותר לטיפוח הנושא ולליוויו אינה מגשר, אלא הממונה על יחסי העבודה, אשר, במסגרת תפקידו אחראי על התחום. מן הראוי שהממונה יטיל על צוות יחידתו או יפעיל פרוייקט ייעוץ ארגוני ומחקרי מלווה למפעל "נותב". על הפרויקט להתמקד ביחסי העבודה בארגון ולא להסתפק בייעוץ ובהדרכת צד זה או אחר ליחסים. ראויה לציון  הודעתו של עו"ד נחום פיינברג, לפיה הנהלת נותב תנהל משא ומתן עם כל נציגות מוסמכת של העובדים. על הפרויקט המוצע מוטלת החובה לסייע הן להנהלה, שכבר הצהירה על נכונותה והן על נציגות העובדים, לבנות מערכת יחסי עבודה ראויה למפעל. (אני מבקש להעביר עותק של פסק דין זה לממונה הראשי על יחסי העבודה, עו"ד שלמה יצחקי).

 

3.      חקיקה

ברצוני להצטרף למשאלתו של חברי פרופ' כספי, שתקודם חקיקה בנושא התארגנות העובדים. עם זאת, חושש אני מהעתקת נהלים והסדרים מארצות זרות ללא בחינה מוקדמת מדוקדקת. לכן, מצרף אני המלצה לשר התעשייה, המסחר והתעסוקה, השר אהוד אולמרט, למנות ועדה בראשותו של שופט (או שופט בדימוס) בבית הדין לעבודה, או של פרופסור שתחום התמחותו יחסי עבודה, ואשר בין חבריה יהיו נציגי ארגוני מעסיקים, ארגוני עובדים ונציגי ממשלה. ועדה כזו תוכל להוציא תחת ידה מסמך מאוזן ושקול, אשר יקדם את יחסי העבודה ויבטיח את מעמדם ותפקודם של ארגוני העובדים.  (אני מבקש להעביר עותק של פסק דין זה לשר התעשייה, המסחר והתעסוקה, השר אהוד אולמרט).

 

סוף דבר –

 

התביעה נדחתה, כאמור בפסק דינו של הנשיא סטיב אדלר, איליו הצטרפו השופט ע' רבינוביץ, השופטת נ' ארד ונציג עובדים מר רן חרמש, וכנגד עמדתם של נציגי מעבידים הלל דודאי וצבי עמית ונציג עובדים אמנון כספי.

          אין צו להוצאות.

 

ניתן בירושלים היום  א' אלול, תשס"ד (18 אוגוסט, 2004) ויישלח לבאי כוח הצדדים.

 

 

הנשיא סטיב אדלר   השופט עמירם רבינוביץ   השופטת נילי ארד

 

 

נציג עובדים מר אמנון כספי                     נציג עובדים מר רן חרמש

 

 

נציג מעבידים מר הלל דודאי                נציג מעבידים מר צבי עמית

 

 


[1]    בפסיקה המונח "company union" תורגם כ-"איגוד מפעלי", אולם לדידי התרגום הנכון יותר הוא "איגוד מטעם". על כן, בהמשך נגדיר המונח כ"איגוד מפעלי/ארגון מטעם". כפי  שיוסבר בהמשך, המונח מתייחס לארגון העושה דברה של הנהלת המפעל.

[2]    דב"ע לג/ 7 – 4 אוניברסיטת ת"א ואח' – ארגון הסגל האקדמי באוניברסיטת ת"א ואח', פד"ע ה 85, 96 (להלן: פסק דין אוניברסיטת תל-אביב); דב"ע מב/ 2 – 5 ההסתדרות הכללית – ארגון העובדים הבכירים בפז ואח', פד"ע יד 367, 383 (להלן: פסק דין ארגון העובדים הבכרים בפז); דב"ע נה/ 30 – 4 "עמית" הסתדרות עובדים מכבי – מרכז השלטון המקומי ואח', פד"ע כט 61,   (להלן: פסק דין "עמית" של בית הדין הארצי); בג"צ 7029/95 הסתדרות העובדים הכללית נ' בית הדין הארצי לעבודה ו"עמית" - הסתדרות עובדים מכבי, פ"ד נא(2) 63, 107 (להלן: פסק דין "עמית" של בג"צ).

[3]  דב"ע מח/ 1 – 5 ארגון עובדי בנק המזרחי - ההסתדרות הכללית, פד"ע כא 283, 308.

[4]  אם לא נאמר אחרת, כל מספרי הפרוטוקול שמצוינים הם מהדיון שהתקיים ביום 1.10.2003.

[5]  ראו: פרוטוקול הדיון מיום 1.10.2003 בעמ' 44 - 45.

[6]  ראו פרוטוקול הדיון מיום 1.10.2003, בעמ' 14-15.

[7]  ראו פרוטוקול הדיון מיום 1.10.2003, בעמ' 32-33.

[8]  ראו פרוטוקול הדיון מיום 1.10.2003 בעמ' 29.

[9]  ראו פרוטוקול הדיון מיום 1.10.2003 בעמ' 4, 6.

[10]  ראו פרוטוקול הדיון מיום 1.10.2003 בעמ' 6.

[11]  ראו פרוטוקול הדיון מיום 1.10.2003 בעמ' 18.

[12]  ראו פרוטוקול הדיון מיום 1.10.2003, בעמ' 17.

[13]  ראו פרוטוקול הדיון מיום 1.10.2003 בעמ' 6-7, 16-17.

[14]  ראו פרוטוקול הדיון מיום 1.10.2003 בעמ' 6-7.

[15]  בר"ע 258/03, טרם פורסמה, ניתנה ביום 11.7.2003.

[16]  עא"ח 20/03; עתירה לבג"ץ נדחתה בבג"ץ 7352/02 נותב ניהול ותפעול בע"מ וחיפה כימיקלים דרום בע"מ נ' נשיא בית הדין הארצי לעבודה ואח', טרם פורסם, ניתן ביום 31.8.2003.

[17]   ראו פרוטוקול הדיון מיום 1.10.2003, בעמ' 38.

[18]  ראו תצהירו של מר דיין בסעיפים, 56,46.

[19]  ראו פרוטוקול הדיון מיום 1.10.2003 בעמ' 12,9, 13.

 

[20]  עע 300258/97 יהודית חנן - המועצה המקומית מנחמיה, פד"ע לז 645.

[21]  ראו לעיל, ה"ש 2; הציטוט תוקן בפסק הדין ארגון העובדים הבכירים בפז, בעמ' 383.

[22] Paul Davies and Mark Freedland, Kahn-Freund’s Labour and the Law (3rd edition, Stevens 1983) pp. 210-211.

[23]  כתבי אמנה 277, כרך 9, ע' 453.

[24]   צ' בר-ניב, העבודה במשפט העמים (הוצאת עם עובד, 1969) 114.

[25] International Encyclopaedia for Labour Law and Industrial Relations, Ed. R. Blanpain, “United States of America” by Alvin Goldman, vol 13, p. 213, section 392.

[26] The Developing Labor Law (3rd edition, 1996 cumulative supplement, BNA, 1996) pp.119, 127.

[27] International Encyclopaedia for Labour Law and Industrial Relations, Ed. R. Blanpain, Vol. 5, “France”, by M. Despax and J. Rojot,, p. 153, section 309.

[28]   ראו:  of associationwww.eurofound.ed.int/emire/italy/freedom .

 

[29]  ראו בהקשר זה את מאמרה של פרופ' רות בן-ישראל, "זכות היסוד לחופש התארגנות: הלגיטימיות של מימון תקציב ארגון עובדים מדמי טיפול המתקבלים מעובדים שאינם נמנים על חבריו", ספר גולדברג, בעריכת אהרן ברק, סטיב אדלר, יצחק אליאסוף, רות בן-ישראל ונחום פיינברג, סדן, 2001, ע' 142, 145 - 160.

[30]  ראו: עס"ק 1008/00 הורן את ליבוביץ בע"מ נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה, פד"ע לה 145.

[31]  לעניין זה ראו: דב"ע נה/28-4 ארגון סגל המחקר במערכת הביטחון נ' ההסתדרות הכללית ואח', פד"ע לא 54 וההפניות בפסק דין זה. 

[32] Gillian Morris, Timothy Archer, Collective Labour Law, Hart/Oxford, 2000 p. 215.  

[33] See Guy Davidov, “Collective Bargaining Laws: Purpose and Scope”, The International Journal of Comparative Law and Industrial Relations, spring 2004, p. 81.